ה – חמץ נוקשה

פורסם בקטגוריה ב - כללי איסור חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-02-05/

חמץ שאסרה התורה הוא חמץ גמור, היינו כאשר תהליך החימוץ הסתיים והמאכל נעשה ראוי לאכילה. אבל אם התחילה בו פעולת חימוץ ולא נסתיימה, ומתחילתו לא היה ראוי לאכילה אלא בשעת הדחק, הרי זה "חמץ נוקשה", ולדעת רוב הפוסקים אינו אסור מהתורה, וחכמים אסרוהו כדי שלא יטעו ויבואו לאכול או להשהות חמץ ממש.

למשל, הדבק שהיו הסופרים מכינים מקמח ומים כדי לדבק בו ניירותיהם, כיוון שלא נגמר חימוצו ואין הוא ראוי לאכילה אלא בשעת הדחק, הרי הוא "חמץ נוקשה", ומדברי חכמים אסור לאוכלו ולהשהותו בפסח (מ"ב תמב, ב). ואם נשתנתה צורתו, כגון שהדביקו בדבק הזה ניירות, מותר להשהותו. ויש מחמירים וסוברים שאם הדבק מבצבץ מבין הניירות, נחשב שצורתו עומדת ואסור להשהותו בפסח (שו"ע רמ"א תמב, ג).

וכן עיסה שהחל בה חימוץ עד שהכסיפו פניה, אבל לא נסדקו פניה כפי שנסדקים בחימוץ גמור, הרי זה "חמץ נוקשה", ומדברי חכמים אסור לאוכלו ולהשהותו בפסח (שו"ע תנט, ב).[4]


[4]. דעת השו"ע תמז, יב, שחמץ נוקשה אסור מדברי חכמים, ולכן התיר חמץ נוקשה שעבר עליו הפסח, שכיוון שעבר על איסור דרבנן בלבד, אין לאוסרו אחר הפסח. וכ"כ הגר"ז תמב, כ-כא, ובמ"ב תמב, ב. וזה על פי רוב הראשונים. אמנם לא מעט ראשונים סוברים שאיסורו מהתורה. ויש בזה שתי סוגיות, לעניין איסור אכילתו ואיסור השהייתו, ועיין בבירור הלכה לפסחים מח, ב, על איסור אכילת חמץ נוקשה; ומב, א, על איסור השהייתו. וע' באנציקלופדיה תלמודית חמץ נוקשה, עמ' קח בהגדרתו, ועמודים קי-קטו בגדר איסורו. גם קמח שנילוש במי פירות עם מעט מים נחשב לר"ת והרבה פוסקים חמץ נוקשה, ועיין בהמשך ח, א, בדין מצה עשירה.
פורסם בקטגוריה ב - כללי איסור חמץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן