בנוסף לאיסור לברך ברכה לבטלה, יש גם איסור לגרום לברכה שאינה צריכה. לדוגמה, מי שרוצה לאכול תפוח ואגס, הואיל וברכת שניהם שווה, עליו לברך ברכה אחת לפני אכילתם ואחת אחר אכילתם. ואם אחר שיסיים את אכילת התפוח יברך 'בורא נפשות', כדי שיצטרך על ידי כך לברך שוב 'העץ' ו'ובורא נפשות' על האגס, נמצא שגרם לעצמו להוסיף שתי ברכות. ואסור לעשות זאת, מפני שהברכה היא דבר יקר ומקודש, וכשהיא נאמרת לצורך היא מוסיפה ברכה, וכשהיא נאמרת שלא לצורך, ערכה נפגם.
אלא שאיסור זה קל יותר, ולכן כאשר יש לאדם ספק בענייני ברכות, ועל ידי גרימת ברכה נוספת יצא מהספק, מותר לו לגרום לברכה נוספת. לדוגמה, כאשר ברור שמאכל מסוים טפל לחבירו, מברך על העיקר ופוטר את הטפל, ואם יברך על הטפל לחוד ועל העיקר לחוד, יעבור באיסור, כי הוא גורם לעצמו לברך ברכה שאינה צריכה. אבל כאשר יש ספק אם המאכל אכן טפל לחבירו, מוטב שיאכל תחילה משני המאכלים בנפרד, כדי שיברך על כל אחד את ברכתו. ואף שבזה שהוא אוכל כל מאכל בנפרד הוא גורם לעצמו לברך ברכה נוספת, אין בכך איסור ברכה שאינה צריכה, הואיל והוא עושה כן כדי לצאת מהספק (לעיל יא, ב).
וכן מותר לגרום להוספת ברכות כדי להשלים למאה ברכות בשבת, ובתנאי שיעשה זאת באופן שנראה כטבעי לסדר אכילתו. לדוגמה, מותר לבקש שיביאו את הפירות אחר הסעודה, שעל ידי כך ירוויח עוד ברכה. שאם יאכלם בתוך הסעודה, יברך עליהם בתחילה 'העץ' אבל לא יברך עליהם ברכה אחרונה, כי ברכת המזון תפטור גם אותם. ואם יאכל את הפירות לאחר הסעודה, יברך עליהם בתחילה ובסוף. ואין בזה איסור, הואיל וגם ביום חול לפעמים דוחים את אכילת הפירות לאחר הסעודה. אלא שביום חול מותר לעשות זאת רק כאשר באמת רוצים להפסיק בין הסעודה לאכילת הפירות, ואילו בשבת, מותר לעשות זאת גם כאשר המגמה העיקרית היא להשלים למאה ברכות. וכן מותר לאכול מזונות ופירות לפני סעודת שבת כדי להשלים למאה ברכות, ובתנאי שיפסיק למשך חצי שעה או לכל הפחות רבע שעה בין אכילתם לתחילת הסעודה, שאז אינו נראה כמי שמעוניין רק בהוספת הברכות, אלא כמי שרוצה לענג את השבת בטעימות רבות (ראו לעיל ג, יב).[2]
אבל לצורך סעודה שלישית הדבר מותר, שאם הוא במצב שאם לא יחלק את סעודתו לשניים, לא יספיק אח"כ לאכול סעודה שלישית, מותר לו להפסיק באמצע סעודתו ולברך ברכת המזון. ואמנם תוס' מחמירים בזה, אבל הרא"ש מיקל לצורך סעודה שלישית, וכן נפסק בשו"ע רצא, ג, עי"ש. ואין בזה איסור גרימת ברכה שאינה צריכה, הואיל והוא אינו עושה זאת כדי להוסיף ברכות אלא כדי לקיים עוד סעודה, וממילא הוא צריך לברך עליה.
כאשר גרימת הברכה הנוספת נעשית בעקיפין, כמו על ידי הקדמת אכילת הפירות לפני הסעודה או דחייתם לאחר הסעודה, או חלוקת אכילתם לזמנים שונים, כיוון שממילא פעמים שאדם עושה כך מצד רצונו, ואז הדבר מותר לכל הדעות, מותר לעשות זאת בשבת כדי להשלים למאה ברכות. ואמנם למ"א רטו, ו, הדבר אסור, הואיל וכוונתו העיקרית להוסיף ברכות. אולם לדעת השל"ה, מהר"ם גלאנטי ועוד, כיוון שאפשר שיעשה זאת גם מפני שכך נעים לו יותר, מותר לעשות זאת בשבת כדי להשלים למאה ברכות. ואם ידאג לעשות הפסק בין הסעודה לאכילת הפירות והמגדנות שאחריה, לכל הדעות הדבר מותר. ולפני הסעודה בכל מקרה צריכים לעשות הפסק בין הטעימות לסעודה, שאם לא כן יש ספק לגבי ברכה אחרונה, כמבואר לעיל ג, יב.
כאשר המטרה לצאת מספק, כמו לדוגמה בספק עיקר וטפל, אזי מותר להפריד בין המינים כדי לגרום לברכה שאינה צריכה, מפני שיותר חמור להיכנס לספק אכילה בלי ברכה מאשר להיכנס לספק גרימת ברכה שאינה צריכה (וכן מוכח בשו"ע קעד, ז, וראו לעיל ג, 7; יא, ב, ובהערה 2 בדעת הגר"ז).
