טעה ובירך על מאכל שאסור באכילה, כגון על בשר טריפה, או חמץ בפסח, לא יאכל ממנו כלום, וברכתו לבטלה. ואפילו אם איסור האכילה הוא מדברי חכמים בלבד, לא יטעם ממנו כלל.
וכן אם אכל מאכל בשרי ובתוך שעה טעה ובירך על מאכל חלבי – לא יטעם מהמאכל החלבי, הואיל ולכל הדעות הדבר אסור מדברי חכמים. אבל אם לפני שברך על המאכל החלבי הספיק לאכול מאכל פרווה ולשתות, ובכך פיו התנקה משיירי הבשר, או שעברה שעה מסיום אכילת הבשר, הואיל ויש ראשונים שמתירים לאכול אז חלב, יטעם מעט מהמאכל החלבי, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה (ראו פנה"ל כשרות כו, ב, 3; 5).
טעה ובירך במוצאי שבת לפני הבדלה על דבר מאכל, ולפני שהתחיל לאכול נזכר שאסור לאכול לפני ההבדלה, יטעם מעט מהמאכל. מפני שאין איסור בעצם המאכל, וכדי שלא תימצא ברכתו לבטלה, עדיף שיטעם מעט אחר ברכתו. וכן הדין למי שטעה ובירך על דבר מאכל לפני קידוש (רמ"א רעא, ה, מ"ב כו).
וכן אם טעה ובירך על דבר שאין אוכלים מחמת מנהג, יטעם ממנו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. לכן המברך בטעות בתשעת הימים על בשר, יטעם מעט מהבשר. מפני שהאיסור לאכול בשר בתשעת הימים הוא מחמת מנהג. ועוד, שבטעימה כלשהי אין שמחה ולכן כמעט שאינה פוגעת באבלות.
וכן מי שטעה ובירך על דבר מאכל לפני תפילת שחרית, יטעם מעט, מפני שאין בטעימתו זו ביטוי של גאווה, שהוא טועם רק כדי להינצל מברכה לבטלה.
שכח שהוא ביום צום ובירך 'שהכל' על מים, לדעת רוב הפוסקים לא ישתה. מפני שהאיסור לאכול ולשתות בצום הוא ברור, ואין לעשות מעשה ולעבור על איסור זה[10]
בירך על פירות ונזכר שלא הפריש מהם תרומות ומעשרות, יפריש ויאמר את כל נוסח ההפרשה ואח"כ יאכל, שהואיל וכל הפרשתו היא לצורך האכילה, אין היא הפסק (ועי' פס"ת קסז, י, 79-80, ושערי הברכה יג, יט-כ).
