יש שהקשו על נוסח תפילת הדרך, מדוע אינו פותח ב’ברוך’. שהרי יש לנו כלל: כל ברכה שאינה סמוכה לחברתה, דהיינו שהיא נאמרת לבדה, יש לפותחה בברכה, כלומר בלשון “ברוך אתה ה'”, ואם היא סמוכה לחברתה, אין צריך לפותחה ב’ברוך’, כפי שאין פותחים ב’ברוך’ את הברכה השנייה והשלישית שבברכת המזון (ברכות מו, א). ואם כן תפילת הדרך שנאמרת כברכה לעצמה, מדוע איננה פותחת בלשון ‘ברוך’?
יש שהחמירו מחמת כן להסמיך תמיד את תפילת הדרך לברכה אחרת (מהר”ם מרוטנבורג). ולכתחילה נכון לחשוש לדעתם, ואם מזדמנת לאדם ברכה אחרת בשעה שהתחיל את דרכו, עדיף לסמוך אליה מיד את תפילת הדרך. כגון שאכל תפוח ועליו לברך לאחר האכילה ‘בורא נפשות’, יברך תחילה ‘בורא נפשות’ ואח”כ את תפילת הדרך (שו”ע קי, ו; של”ה מס’ חולין נר מצוה עא; מ”א ומ”ב קי, כח).
אבל אם לא נזדמנה לו ברכה, יאמר את תפילת הדרך גם בלא להסמיכה לברכה. משום שלדעת רבים תפילת הדרך אינה ברכה רגילה אלא תפילה, וממילא לא חלים עליה כללי הברכות, ולכן אינה פותחת בלשון ‘ברוך אתה’ וכו’ ואינה צריכה להיות סמוכה לחברתה, וגם אין מזכירים בה מלכות ה’ כפי שחייבים להזכיר בכל ברכה (תוס’ פסחים קד, ב; מ”ב קי, כח).
ויש אומרים, שתפילת הדרך היא ברכה – ברכת ‘שומע תפילה’ שבתפילת עמידה, שכן בסיום תפילת הדרך אנו אומרים “ברוך אתה ה’ שומע תפילה”. והיא אינה פותחת ב’ברוך’, משום שמקומה העיקרי בתפילת עמידה, ושם היא סמוכה לברכות שלפניה, לפיכך, גם כשאומרים אותה בנפרד, בתפילת הדרך, לא שינו חכמים את נוסחה. וגם אין צורך להזכיר בה מלכות, כלומר “אלוהינו מלך העולם”, משום שברכה שסמוכה לחברתה נשענת על המלכות שנזכרה בברכה הראשונה, וכיוון שבברכה הראשונה שבתפילת עמידה נזכרה מלכות, שוב אין צריך להזכיר מלכות בברכת ‘שומע תפילה’ (תר”י על ברכות א, א).[5]
