Search
Close this search box.

פניני הלכה

ה – האם צריך להצמיד את תפילת הדרך לברכה

יש שהקשו על נוסח תפילת הדרך, מדוע אינו פותח ב'ברוך'. שהרי יש לנו כלל: כל ברכה שאינה סמוכה לחברתה, דהיינו שהיא נאמרת לבדה, יש לפותחה בברכה, כלומר בלשון "ברוך אתה ה'". ואם היא סמוכה לחברתה, אין צריך לפותחה ב'ברוך', כפי שאין פותחים ב'ברוך' את הברכה השנייה והשלישית שבברכת המזון (ברכות מו, א). אם כן, תפילת הדרך שנאמרת כברכה לעצמה, מדוע איננה פותחת בלשון 'ברוך'?

יש שהחמירו מחמת כן להסמיך תמיד את תפילת הדרך לברכה אחרת (מהר"ם מרוטנבורג), ולכתחילה נכון לחשוש לדעתם (שו"ע קי, ו).

אבל אם לא הזדמנה לו ברכה, יאמר את תפילת הדרך גם בלא להסמיכה לברכה. משום שלדעת רבים תפילת הדרך אינה ברכה רגילה אלא תפילה, וממילא לא חלים עליה כללי הברכות. לכן אינה פותחת בלשון 'ברוך אתה' ואינה צריכה להיות סמוכה לחברתה, וגם אין מזכירים בה מלכות ה' כפי שחייבים להזכיר בכל ברכה (תוס' פסחים קד, ב; מ"ב קי, כח).

ויש אומרים, שתפילת הדרך היא ברכה – ברכת 'שומע תפילה' שבתפילת עמידה, שכן בסיום תפילת הדרך אנו אומרים "ברוך אתה ה' שומע תפילה". והיא אינה פותחת ב'ברוך', משום שמקומה העיקרי בתפילת עמידה, ושם היא סמוכה לברכות שלפניה, לפיכך, גם כשאומרים אותה בנפרד, בתפילת הדרך, לא שינו חכמים את נוסחה. וגם אין צורך להזכיר בה מלכות, כלומר "אלוהינו מלך העולם", משום שברכה שסמוכה לחברתה נשענת על המלכות שנזכרה בברכה הראשונה, וכיוון שבברכה הראשונה שבתפילת עמידה נזכרה מלכות, שוב אין צריך להזכיר מלכות בברכת 'שומע תפילה' (תר"י על ברכות א, א).[5]


[5]. רבים כתבו שלכתחילה יש לחשוש לדעת מהר"ם מרוטנבורג (שו"ע קי, ו; של"ה מס' חולין נר מצוה עא; מ"א ומ"ב קי, כח), ולכן אם מזדמנת לאדם ברכה אחרת בשעה שהתחיל את דרכו, עדיף לסמוך אליה מיד את תפילת הדרך. כגון שאכל תפוח, יברך תחילה 'בורא נפשות' ואח"כ את תפילת הדרך. אולם מוסכם שגם כשאין אפשרות להסמיך את תפילת הדרך לברכה, נוהגים לאומרה בנוסח המלא. וייתכן שגם מהר"ם מסכים לכך (כ"כ פרישה קי, ח; וב"ח ו, ה).

לפי הסבר תר"י, תפילת הדרך היא בעצם ברכת 'שומע תפילה' שבתפילת שמונה עשרה, וכיוון שבמקומה הקבוע בתפילה היא סמוכה לחברתה, גם כשאומרים אותה כ'תפילת הדרך' שלא במסגרת התפילה, אין צריך להסמיכה לחברתה. בכל אופן, לדעתו 'תפילת הדרך' היא ברכה, וממילא חל עליה הכלל 'ספק ברכות להקל'. אולם רבים ביארו כפי שכתבו תוס' פסחים קד, ב, 'כל', שאין צריך להסמיך את 'אלוהי נשמה' ו'תפילת הדרך' לברכה אחרת, כי הן אינן ברכות אלא שבח ותפילה. וכ"כ רא"ש, אגודה, אבודרהם, וטור קי. ויש לברר האם לשיטתם חל על 'תפילת הדרך' הכלל 'ספק ברכות להקל'. יש אומרים, שהואיל ו'תפילת הדרך' שונה משאר הברכות, אפשר לברכהּ גם בספק, וכפי שכתב בפני יהושע (ברכות כט, א, על תוס' 'מפני'), ובעל ח"א (שערי צדק משפטי הארץ, בינת אדם יא, ו), שכאשר יש בכך צורך, אפשר לאומרה בלא חשש של ספק ברכות. וכן מבואר בשיעורי ריש"א למסכת ברכות ל, א. אולם יותר נראה, שהואיל ותוס' השוו את תפילת הדרך ל'אלוהי נשמה', והיחס אל 'אלוהי נשמה' הוא כאל ברכה, הן למניין מאה ברכות (טור, שו"ע ומפרשים או"ח מו, ג; פנה"ל ברכות יב, ה), והן לעניין 'ספק ברכות להקל' (ראו פנה"ל תפילה ט, ו), גם תפילת הדרך נחשבת ברכה, וחל עליה הכלל 'ספק ברכות להקל'. וכן מצינו שבפועל רבים חששו לספקות בתפילת הדרך, ולכן הורו במצב של ספק לאומרה בלא שם (שו"ע קי, ז; אול"צ ב, ז, כז). וכן כתבתי בהלכה ג, לומר את 'תפילת הדרך' בדרכים עירוניות בלא שם, מחשש ברכה לבטלה.

תפריט