לנשים מצוות נטילת לולב היא מצווה ולא חובה, הואיל והיא מצוות עשה שהזמן גרמה. למעשה נשים רבות משתדלות לקיים בכל יום את מצוות נטילת הלולב, אולם לגבי הברכה נחלקו המנהגים.
למנהג רוב יוצאות ספרד, נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהיאך תברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" כאשר אינה מצוּוה בכך כחובה. ולמנהג יוצאות אשכנז, הואיל והנשים מקיימות בכך מצווה – מברכות. ואין חשש לגבי הנוסח, מפני שאין אומרים בנוסח הברכה 'וצווני' אלא 'וצוונו', היינו את כלל ישראל, ואף נשים בכלל זה. ואף שלפי מנהגי רוב יוצאי ספרד, נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, לגבי נטילת לולב נהגו רבות לברך, ויש שנתנו לכך טעמים על פי הקבלה.[4]
קטן שיודע לנענע את הלולב כדין, היינו להוליך ולהביא להעלות ולהוריד, אביו חייב לחנכו למצוות הלולב. אם הבן הגיע לגיל שבו הוא יכול להגיע לבית הכנסת ולהתפלל, נכון שאביו יקנה לו ארבעה מינים כדי שיוכל לנענע במקומות שתקנו חכמים. ואם אין ביכולתו לקנות לו ארבעה מינים, לכל הפחות יתן לו בכל יום את לולבו כדי שיקיים בו את המצווה (סוכה מב, א; שו"ע תרנז, א, מ"ב ד).[5]
טוב לעודד בנות קטנות שינענעו בכל יום את הלולב, כדי לחנכן להדר בקיום מצוות, ובכללן גם מצוות שאינן חייבות בהן.
[4]. עיין בפניני הלכה תפילת נשים ב, ח, 9. לעניין מנהג יוצאות ספרד בברכת הלולב, דעת החיד"א, שנשים מברכות, וכ"כ זכור לאברהם; רב פעלים ח"א סו"י יב; כה"ח תקפט, כג. וכן נהגו במשפחת הרב עובדיה הדאיה. והרב משאש כתב בשמש ומגן ח"ב עב, ג, שלא נהגו במרוקו לברך, אבל יוצאת ספרד שנהגה לברך רשאית להמשיך במנהגה. לעומת זאת, לפי השו"ע אין מברכות, וחיזק דבריו ביבי"א ח"א לט-מב, וח"ה מג.
[5]. כפי שלמדנו לעיל ד, יג, כיוון שביום הראשון אין יוצאים ידי חובה בלולב שאול, צריך להיזהר שלא להקנותו ביום הראשון לקטן, מפני שאין בכוחו להקנות בחזרה, נמצא שאחר שהקטן יקנה את הלולב, שום אדם לא יוכל לקיים בו את המצווה של היום הראשון. אמנם אחר שכל הגדולים קיימו את המצווה אפשר להקנות את הלולב לקטן (שו"ע תרנח, ו), ויש אומרים שגם אז עדיף שלא להקנותו לקטן, שמא יגיע אדם שיצטרך לנוטלו (א"ר י). יש אומרים, שהקטן אינו יכול לקיים את מצוות החינוך ביום הראשון בלא שיהיה הלולב שייך לו, כפי שהגדולים אינם יוצאים ידי חובתם בלולב שאול (מ"א, א"ר, פמ"ג וח"א). ויש אומרים שגם בלולב שאול אפשר לחנכו למצוות, והקטן אף יכול לברך עליו (בגדי ישע, וכפי שמשמע ממרדכי, ראב"ן ושו"ע, כמבואר בשעה"צ תרנח, לו). ואפשר לסמוך עליהם.