ג – יסוד חיוב השביעית בזמן הזה

פורסם בקטגוריה ז - היתר המכירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/16-07-03/

לדעת רוב הפוסקים, ראשונים ואחרונים, מצוות השביעית בזמן הזה מדברי חכמים, מפני שמהתורה רק בעת שכל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם, כל שבט ושבט במקומו, צריך לקיים את מצוות היובל והשביעית. לפיכך, מעת שבני ראובן וגד וחצי המנשה הוגלו מנחלתם על ידי מלך אשור, בטלה המצווה מהתורה. ורק כשיחזרו רוב ככל ישראל לארצם, והארץ תחולק שוב לכל שבטי ישראל, תחזור חובת היובל והשביעית מהתורה (לעיל ה, ג-ד, 3; להלן י, יא).

ואחדים מהאחרונים סוברים שחיוב שביעית בזמן הזה מהתורה, ומנגד ישנה דעה חשובה בראשונים, שאין כיום חובה לקיים את השביעית, מפני שכשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, בטל בית הדין הגדול שקידש חודשים ועיבר שנים ומנה יובלות, ומאז התבטלה לגמרי חובת השביעית, ורק מצד מידת חסידות נהגו לקיים את השביעית. וכך דעת רז"ה, ראב"ד, נימוקי יוסף ומאירי, וכן ניתן ללמוד מעוד ראשונים (לעיל ה, 5).

בנוסף לכך, כבר למדנו (ה, ז) שגם לגבי זמן השביעית נחלקו הראשונים. שיש אומרים שהשביעית היתה בשנת תשע"ד (רש"י ורא"ש), ויש אומרים בשנת תשע"ב (ראב"ד). ואף שנתקבל בישראל לנהוג כדעת הגאונים ושנת השביעית בשנת תשע"ה, מכל מקום מכלל ספק לא יצאנו. ואף שעל סמך המניין המקובל אנו מפרישים מעשר שני בשנים הקבועות לכך (א' ב' ד' ה'), ואף מברכים על פדיונו, אין זה אומר שהדעות אודות ספק השנים בטלות, שכן הלכה היא שמברכים על המנהג.

נמצא איפוא, שמעיקר הדין, בשעת הדחק היה ניתן להורות לחקלאים היתר גמור, ולפטור אותם לגמרי מחובת השביתה בשביעית. שכן ידוע שכאשר הדוחק גדול מאוד, אפילו במצווה מהתורה, ניתן לסמוך על דעת יחיד שמיקל. קל וחומר כאשר מדובר במצווה שחיובה כיום לדעת רוב הפוסקים מדברי חכמים בלבד. קל וחומר שהמיקל וסובר שאין השביעית נוהגת בזמן הזה אינו יחיד אלא כך דעת כמה מגדולי הראשונים. קל וחומר כאשר יש ספק אימתי חלה השנה השביעית. כמו כן יש לצרף לשיקולי ההיתר, את דעתו של רבי יהודה הנשיא, שגם בעת שהיה ברור שצריך לשמור שביעית מדברי חכמים, סבר שמפני הדחק יש לבטל את חובת השביעית (לעיל ה, ה). 2


  1. כתב בשו"ת הרשב"א א, רנג, וכ"כ רמ"א חו"מ כה, ב, שבשעת הדחק בדבר שיש בו הפסד מרובה סומכים על דעת יחיד. לב"ח, ט"ז יו"ד רצג, ד, סומכים על דעת יחיד אפילו במצווה דאורייתא, וכן נהגו באשכנז להתיר איסור דאורייתא של חדש על סמך דעות יחידים שאין איסור חדש בחוץ לארץ או אין איסור חדש בתבואת גויים. ואמנם כתב הש"ך (יו"ד הנהגת איסור והיתר רמב), שרק בדין דרבנן אפשר לסמוך על היחיד, אבל בדין דאורייתא, חובה מהתורה ללכת על פי הרוב, שנאמר (שמות כג, ב): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". אולם מרן הרב (מבוא לשבה"א פרק י) ביאר שהחובה לילך על פי הרוב הוא דווקא כשישבו יחד ודנו זה עם זה במסגרת בית דין, וכשלא ישבו יחד, רק מצד הסברה ראוי ללכת על פי הרוב, ולכן בשעת הדחק סומכים על היחיד גם בדין דאורייתא. וכך דעת הפוסקים הלכה למעשה. וביבי"א ח"י יו"ד מג, הביא לכך מקורות רבים מדברי ראשונים ואחרונים. קל וחומר לעניין שביעית, שגם המחמירים סוברים שהאיסור מדרבנן.

    עוד כתב הרב הרצוג (פסקים וכתבים ג, מח), שדעת הסוברים שאין חובה לשמור שביעית בזמן הזה אינה דעת יחיד, אלא כך סוברים כמה וכמה מגדולי הראשונים (לעיל ה, 5), ואפשר לסמוך עליהם בשעת הדחק ולהתיר את העבודה בשדות. ובחזו"א כג, ד, טען שבעניין זה 'איתמר הלכתא' שלא כדעת הרז"ה. אולם הוא חלק בזה על רבים מהראשונים והאחרונים שהתחשבו להלכה בדעות יחידים. ואף הרמ"א בחו"מ סז, א, התחשב בדעת הרז"ה הסובר שאין חובת שביעית בזמן הזה. וביבי"א ח"י יו"ד מג, הביא לכך מקורות רבים מדברי ראשונים ואחרונים.

    בנוסף לכך, יש לצרף את ספק השנים (לעיל ה, ז), שהוא ספק על שלוש שנים. שכן ידוע שבמוצאי השביעית נחרב הבית השני, אלא שנחלקו אימתי שנת החורבן. לרוה"פ יוצא ששנת תשע"ה היא שביעית, ולרש"י וטור תשע"ד. עוד נחלקו האם צריך למנות יובל, היינו האם צריך להוסיף כל שבע שמיטות את שנת החמישים ורק אח"כ לחזור למנות שמיטות, כמובא ברמב"ם וכן סובר הראב"ד למעשה. או שאין למנות יובל כלל, אלא למנות שביעיות ברצף, כדעת הגאונים וכדעת הרמב"ם למעשה (י, ד-ו). מסיבה זו, לדעת כמה פוסקים צריך להפריש בכל השנים גם מעשר שני וגם מעשר עני מספק, ויש שאף הורו שלא לברך על פדיון מעשר שני מספק. ואף שבפועל יש לנו מנהג ברור במניין השנים, ועל פיו מפרישים מעשר שני בשנים א' ב' ד' ה', ואף מברכים על פדיונו. מ"מ המנהג אינו מבטל את הספק, שכן אף שמברכים על סמך מנהג, הספק נשאר ומצטרף לדעת הסוברים שאין חובה לשמור שביעית בזמן הזה (עיין לעיל ה, סוף הערה 6). וכ"כ למעשה שספק השנים הוא יסוד גדול להיתר בשמחה לאיש יו"ד כו, לרב אלישר; אוצרות יוסף למהר"י ענגיל (שביעית עמ' צו); משפט כהן סג. וכ"כ בהרחבה ביבי"א ח"י יו"ד מב, ח.

פורסם בקטגוריה ז - היתר המכירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן