ז – איבוד פירות וצמחי שמיטה

פורסם בקטגוריה ג - שמיטת הפירות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/16-03-07/

מותר לקצוץ ענף עץ פרי לצורך גדול, כגון שהוא מפריע להילוך בשביל או כשהעץ שלו שווה יותר מהפירות שהוא נותן. וכן בשביעית מותר לעשות כן קודם שיתחילו לצמוח פירות על הענף או לאחר שהפירות הבשילו ונעשו ראויים לאכילה, אבל משעה שיתחיל הענף להוציא פרי ועד שייעשו הפירות ראויים לאכילה, אסור לקצוץ את הענף או את הפרי שעליו, מפני שבקציצתו הוא מפסיד את הפרי שהתחיל לגדול (שביעית ד, ז-י; רמב"ם ה, טו-יח).

וגם כאשר בעל השדה אינו רגיל לאכול מהפירות שגדלים על האילן הזה שבשדהו, אסור לו לקצוץ ממנו ענף שהחלו לצמוח עליו פירות, שפירות השביעית נועדו לאכילה ואסור להפסידם, ואם יקצוץ את הענף יפסיד את הפירות ויגזול את הרבים שיכלו ליהנות מהם (משנה שביעית ד, י; ר"ש, רא"ש ורמב"ם שם).

גם פירות שראויים לאכילה בשעת הדחק, יש בהם קדושת שביעית, ואפילו אם הם ראויים לאכילת בהמה בשעת הדחק (שבה"א ז, יג, ג). אמנם אם בפועל אין נוהגים להשתמש בהם לאכילה, אין בהם קדושה, למרות שניתן היה להאכילם לבהמה. לפיכך, אין קדושת שביעית על דשא ועשבים שוטים שצומחים בגינה, הואיל ואין נוהגים לתת אותם למאכל בהמה. וכן הדין לגבי צמחים ששימשו בעבר להכנת צבע או לצרכי כביסה, ובזמנינו השימוש בהם התבטל כליל, שלא חלה עליהם קדושת שביעית, ומותר להפסידם או להשתמש בהם לצרכי הסקה. וכן הדין לגבי קליפות וגרעינים, שאם אין רגילים לאוכלם, אין בהם קדושת שביעית (להלן ד, ב). 9


  1. יש שרצו לקבוע מחלוקת האם הולכים אחר ה'ראוי', היינו שאם הפרי ראוי לאכילה בשעת הדחק, למרות שאין נוהגים לאוכלו כלל, יש בו קדושה. או שהולכים אחר 'העומד', שאם בפועל אין נוהגים לאוכלו או להאכילו לבהמה, אין בו קדושה (עיין קטיף שביעית ה, הערה 4). אולם באמת לא מצאנו דעה שסוברת שהולכים אחר 'הראוי' אלא הכל לפי מה שנוהגים בפועל. וכן מבואר בחזו"א שביעית יד, י; מעשרות א, ל. וכן במנחת שלמה ח"א נא, כג, לגבי לולב. וכן בשו"ת אז נדברו ד, סו, לגבי דשא. ולגבי קליפות תפוזים אין מחלוקת אלא הכל תלוי במציאות, מרן הרב (משפט כהן פד) דיבר על מציאות שאכלו אותן, וממילא היתה בהן קדושה, והחזו"א דיבר על מציאות שלא אכלו אותן וממילא אין בהן קדושה.

    נראה לענ"ד שמה שביארו במשנה שביעית ד, ז-י; רמב"ם ה, טו-יח, שמותר לקטוף פירות שהביאו שליש שהם ראויים לאכילה בשעת הדחק, הוא בזמן שאכן היו רגילים לאוכלם בשעת הדחק. אבל כיום שגם בשעת הדחק אין רגילים לאכול פירות שהגיעו לשליש בישולם, אסור לקטוף ענף או פירות עד שבפועל הפירות יגיעו למצב שכיום רגילים לאוכלם בשעת הדחק. אמנם אם הקוטף ירצה לאוכלם כבר משיביאו שליש מותר לו לקוטפם כדי לאוכלם.

פורסם בקטגוריה ג - שמיטת הפירות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן