מצוות ההשמטה חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, ובכלל זה גם עשבים שמיועדים לאכילה, כדוגמת חסה למאכל אדם, וחציר למאכל בהמה. וכן על צמחים ועלים שנועדו לתיבול, שהם בכלל צמחים שנאכלים על ידי אדם. ומותר לכל אדם לקטוף לצורך ביתו מגידולי הארץ הללו, והם נקראים 'פירות שביעית', והם נחשבים קדושים, היינו שצריך להקפיד על ייעודם לאכילה, שנאמר (ויקרא כה, ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה". דרשו חכמים: לְאָכְלָה ולא לסחורה (ע"ז סב, א; להלן ה, ו-ט), לְאָכְלָה ולא להפסד, וכל שימוש שאינו כייעודם הרגיל נחשב הפסד (פסחים נב, ב; להלן ד, א).
גם על פירות ועשבים שנועדו לסיכת הגוף או לצביעת בגדים חלים דיני שביעית, הואיל והנאתם דומה להנאת אכילה. המאפיין את הנאת האכילה שהיא באה יחד עם כילוי המאכל, שהמאכל מתכלה בעת שאדם לועס ובולע ומעכל את המאכל. וכן לגבי סיכת הגוף בשמן, בעת ההנאה השמן מתכלה. וכן לגבי צביעת בגדים בפירות, בעת שמבשלים את הפירות עם הבגד, הפירות מתכלים והצבע עובר לבגד (רש"י).
אבל על עצים ועשבים שנועדו להסקת תנור לחימום הבית או בישול – לא חלה קדושת שביעית, הואיל וקודם העצים מתבערים ורק אח"כ נהנים מהחום שמתפשט בבית ומהתבשיל שמתבשל (סוכה מ, א). וכן עצים שעושים מהם רהיטים, או פשתן וכותנה שעושים מהם חוטים ובגדים, אין בהם קדושה, הואיל ואינם כמאכל שאינם מתכלים.
קדושת שביעית אינה חלה על מיני צומח שנועדו לתרופות, הואיל והן מיועדות לחולים בלבד, שלא כמו מאכלים שנועדו לכל.
על פרחי נוי שאין בהם ריח לא חלים דיני שביעית, אבל הסתפקו חכמים לגבי צמחים שנועדו לריח. למעשה, כשעיקרם לריח נכון להחמיר, וכשעיקרם לנוי אפשר להקל.
בלולב והדס של מצווה אין קדושת שביעית.
חשוב לציין שכל הדיון בסעיף זה הוא לגבי קדושת הפירות, אבל איסור המלאכות שנועדו להצמיח חל על כל מיני הצומח, כולל מינים שאין בהם קדושה[8]
בעבר השתמשו בצמחים כדוגמת בורית – לכביסה, והיתה בהן קדושה. וכיום אין משתמשים בהם לכביסה ואין בהם קדושה, כמבואר בהלכה הבאה שאם בפועל אין משתמשים בפרי אין בו קדושה. לגבי פטריות, דעת רבים שאין בהן קדושה, הואיל ואינן גדלות בארץ, שאין להן שורשים (רצ"פ פרנק, משפטי ארץ יד, יב; שביתת השדה ט, ג). ודעת מרן הרב קוק והרב ישראלי שיש בהן קדושה (קטיף שביעית ה, ד, 3). וכיום שרגילים לגדלן בתוך חממות בהפרדה וניתוק מהקרקע, לכל הדעות אין בהן קדושת שביעית. ועי' לעיל ב, 13, לעניין גידולי מים. בגרעיני כותנה יש קדושת שביעית, שהם ראויים למאכל בהמה והפקת שמן למאכל אדם (עי' קטיף שביעית ה, ד, 2). בגידולים שאין בהם קדושה, גם אין גזירת ספיחים (מנחת שלמה נא, יא).
