חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – גויים בפירות שביעית

אף שהפירות הם הפקר גמור ומותר לגויים לקטוף מהם, לכתחילה כאשר יש יהודים שרוצים לאכול את כל הפירות, נכון למנוע את הגויים מלקטוף אותם, שמא לא יזהרו בקדושתם ויפסידום, ושמא יסחרו בהם, ושמא יקטפו מהם יותר מתצרוכת ביתם. בנוסף לכך, מצינו בתורה שעיקר מגמת הפקר הפירות כדי שיאכלו מהם "אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג, יא), ואין ראוי שאנשים שאינם שותפים במצווה, שאם היה בידם שדה לא היו צריכים להפקירה, יבואו ליהנות מפירות השמיטה. ובעיירות שליד הגבול היו מקפידים יותר, והיו מעמידים שומרים כדי למנוע מהגויים לבוא ולבזוז את פירות השביעית (תוספתא ד, ד; רמב"ם ד, ל).

לאחר שהפירות נקטפו והם ביד ישראל, קבעו חכמים איסור, שלא לתת מהם לגוי. שהואיל והם ביד ישראל חלה עליו חובה לשמור על קדושת ייעודם, שנועדו לאכילת ישראל, ונתינתם לגוי נחשבת כהפסד. אבל מותר לישראל להאכיל פירות שביעית לאורח או שכיר גוי שסמוך על שולחנו, שאכילתו נחשבת כחלק מאכילת הישראל (תוספתא ה, כא; רמב"ם ה, יג; מהר"י קורקוס).

כידוע, ישנה אפשרות 'למכור' פירות שביעית במסגרת 'אוצר בית דין', שאז התשלום הוא עבור העבודה ולא עבור הפירות. ואם גוי הגיע לחנות ש'מוכרת' פירות שביעית של 'אוצר בית דין' וביקש לקנות ממנה, אם החנות נראית כמיועדת לכל, כיוון שאם לא ימכור לגוי – ייעלב, מותר למכור לו כדי למנוע איבה. אבל אם זו מכירה פרטית, כיוון שאין סיבה שייעלב, אין למכור לו.[12]

למרות שפירות השביעית הם הפקר, מותר למנוע מבהמות להיכנס לשדה ולאכול מפירות שמחוברים לעץ ובני אדם מתכוונים לאוכלם (עי' תוס' ר"ה ט, א, 'וקציר'). ומכל מקום אין חובה לעשות זאת, הואיל ופירות אלו הפקר. אבל לאחר שקטפם הם נעשו מיועדים למאכל אדם, ואם הלכה הבהמה לאכול מהם, חובה עליו למנוע אותה (רמב"ם ה, ה).[13]


[12]. מצוות ההשמטה מחייבת להפקיר את הפירות לכל, כולל גויים (ירושלמי פאה ו, א). אמנם בתוספתא שביעית ד, ז, אמרו: "עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר מושיבין עליהן שומר כדי שלא יפוצו גויים ויבוזו פירות שביעית", וכ"כ רמב"ם ד, ל. והרדב"ז שם נטה לומר, שאף שאין מונעים מעניי גויים לקבל יחד עם עניי ישראל מתנות עניים, מפני דרכי שלום (גיטין נט, ב), נכון למנוע מהם ללקוט מפירות שביעית מפני שיש בהם קדושה. אמנם נראה שכל זה לכתחילה, אבל מצד הדין הם יכולים לקטוף, שכן מן התורה הפירות מופקרים לכל. אבל אם יש חשש שיבואו גויים ויבזזו הרבה פירות, הורו חכמים שחייבים למנוע זאת מהם, מפני שהפירות נועדו לתצרוכת ביתית של ישראל ולא כדי שיבואו גויים לבזוז הכל לעצמם. עוד נראה, שאם ממילא אין יהודים שרוצים לאכול את הפירות, ברור שעדיף שגויים הגונים יקטפום ויאכלום, ובתנאי שלא שיסחרו בהם.לאחר שישראל כבר קטף את הפירות, קבעו חכמים שאסור לתת מהם לגוי וכמובן שאסור לתת מהם לבהמה (תוספתא ה, כ-כא). וביארו מהר"י קורקוס ומהרי"ט (א, מג), שהואיל ונועדו לאכילת ישראל, נתינתם למטרה אחרת נחשבת עבור ישראל כהפסד. ע"כ. והאיסור מדברי חכמים. ואף שאמרו חכמים (תורת כהנים בהר א, ז): "לָכֶם לְאָכְלָה – ולא לאחרים", לדעת פאת השולחן ומרן הרב קוק, הפירוש שדיני השמיטה חלים על פירות שגדלו בקרקע של ישראל ולא של גויים (שבה"א קונ"א כ). ויש מפרשים שזו אסמכתא (חזו"א יג, כו).

אבל כאשר הגוי הוא אורח או שכיר אצל ישראל, לדעת רובם המכריע של הפוסקים מותר לתת לו לאכול מפירות שביעית (חסדי דוד שם; פאת השולחן כד, ס"ק נח; שבה"א ה, יג). ולערוה"ש כד, ד, אין כלל איסור לתת לגויים פירות שביעית, ומה שאמרו בתוספתא שלא לתת להם פירות שביעית, הכוונה בפירעון חוב.

כאשר 'מוכרים' בחנות פירות שביעית מטעם 'אוצר בית דין' (פירות שביעית רגילים אסור למכור בחנות), ובא גוי וביקש לקנות. יש אומרים שאין למכור לו (ריש"א), ויש אומרים שמוכרים לו מפני איבה, שהוא שיקול יותר חשוב מ'דרכי שלום' (ר"נ קרליץ; הובא בפירות שביעית עמ' רצז). ועוד עיין להלן ח, ה, לגבי יצוא פירות שביעית לחו"ל, באופן שמסתבר שגויים יקנו מהם.

[13]. בגמ' מנחות פד, א, למדנו שמותר לשמור בשמיטה על שעורים שלא יאכלום בהמות כדי להקריב מהן עומר. וביאר בתוס' ר"ה ט, א, 'וקציר', שלבני אדם היו אומרים שהשעורים מיועדות לעומר ובכך היו פורשים, אבל בהמות היה צריך להפריש בידיים כדי לשמור אותן לעומר. ומכאן למדנו שאף שבשביעית הכל מופקר גם לבהמות, מכל מקום מותר להרחיק בהמות מפירות שבני אדם עומדים לקחתם. ועיין בחזו"א שביעית יד, ד, שמתיר לנעול שדה בפני בהמות, ולרב טיקוצ'ינסקי בספר השמיטה ב, 4, רק כשיש חשש שיזיקו לעץ מותר לנעול בפניהן.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן