לכתחילה יש לתקוע כסדר שתקנו חכמים: שלוש תשר”ת, שלוש תש”ת, שלוש תר”ת, ובדיעבד אם שינה את הסדר – יצא. למשל, אם תקע שני תשר”ת והמשיך לתקוע תש”ת ותר”ת, יכול להשלים אח”כ את התשר”ת השלישי (שו”ע תקצ, ט; מ”ב לה).
הטועה באחת התקיעות, לפעמים צריך לחזור על התקיעה שטעה בה, ולפעמים עליו לחזור לתקיעה הראשונה של אותה יחידה. ‘יחידה’ היא תשר”ת אחד או תש”ת אחד או תר”ת אחד, וסדר הוא שלוש פעמים ‘יחידה’. וכיוון שכל יחידה עומדת בפני עצמה, הטועה בה לכל היותר צריך לחזור לתקיעה הראשונה של אותה היחידה, אבל לעולם אינו צריך לחזור לתחילת הסדר.
בכל יחידה ויחידה, צריך להפסיק בין התקיעה הראשונה לשברים ולתרועה שאחריה כשיעור של נשימה, וכן צריך להפסיק בין השברים והתרועה לתקיעה האחרונה כשיעור של נשימה. מפני שהתקיעה היא ביטוי של שמחה ושלום, והתרועה והשברים הם ביטוי של בכי ואנחה, ואין לחבר ביניהם (לבוש). ואם טעה ולא הפסיק ביניהם כדי נשימה, יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא. ואף שהעיקר כדעה המקילה, בשלושים הראשונות נכון להחמיר ולהתחיל מחדש מהתקיעה הראשונה של אותה יחידה (שו”ע תקצ, ה; שועה”ר ט).[16]
השברים צריכים להיות רצופים, וכן התרועה צריכה להיות רצופה. התבלבל והפסיק באמצע השברים או באמצע התרועה כדי שיעור נשימה – לא יצא, מפני שחילק את השברים או התרועה לשני חלקים שאינם מתחברים זה לזה. ועליו לחזור ולתקוע אותם מחדש (מ”ב תקצ, טז; שעה”צ יד).[17]
לגבי ‘שברים-תרועה’ שבסדר תשר”ת נחלקו הראשונים. רבים סוברים שצריך לתוקעם בנשימה אחת, מפני שמצוותן אחת, שכן לפי סדר תשר”ת, ‘שברים-תרועה’ היא התרועה של התורה, ולכן אסור להפסיק באמצעיתה בנשימה, ואם הפסיק – לא יצא. אמנם יפסיק ביניהם הפסקה כלשהי, כדי להבדיל בין שני החלקים של התרועה (רי”ץ גיאת, רא”ש, רשב”א, ר”ן וריב”ש. ב”י, מ”ב יח). ויש אומרים שצריך לכתחילה להפסיק ביניהם בנשימה, שכך דרכו של אדם שגונח ובוכה, שאינו גונח ובוכה בנשימה אחת (ר”ת). אמנם אם לא הפסיק, גם לשיטה זו יצא בדיעבד.
כדי לצאת ידי כל השיטות, נוהגים ב’תקיעות דמיושב’, שבהן יוצאים ידי חובה, שלא להפסיק בנשימה בין השברים לתרועה. ובשלושים תקיעות דמעומד נוהגים להפריד בנשימה (שו”ע תקצ, ד; שעה”צ יח).
[16]. אסור להאריך בתקיעה אחרונה של יחידה אחת כשיעור שתי תקיעות כדי שתעלה גם לתקיעה ראשונה של היחידה הבאה. ואם חיבר, עלתה לו לתקיעה אחרונה של היחידה הקודמת, ועליו לתקוע שוב תקיעה ראשונה ליחידה הבאה (רמב”ם, רמב”ן, רשב”א ורא”ש). ויש מחמירים, שהואיל והתכוון שתקיעה זו תעלה לשתיים, נמצא שלא יצא ידי שום תקיעה, מפני שכל תקיעה צריכה תחילה וסוף, ולפי כוונתו לראשונה אין סוף ולשנייה אין התחלה. וכיוון שתקיעתו פסולה, הרי שפסל את כל היחידה הקודמת, ועליו להתחיל שוב מתחילת היחידה (טור עפ”י ירושלמי). והלכה כדעת המקילים (מ”ב תקצ, כה, עפ”י א”ר והגר”א, ולב”י טוב לחוש למחמירים).
[17]. לדעת רוה”פ, ראשונים ואחרונים, אם הפסיק בנשימה באמצע השברים או התרועה לא יצא, כמבואר בשעה”צ תקצ, יד. אמנם יש מקילים בדיעבד (ט”ז ומ”א).