טז – מדיני השופר

השופר צריך להיות באורך של טפח לכל הפחות, שהוא כשיעור שהתוקע יאחז בו בידו והשופר יֵראה לכאן ולכאן (שו"ע תקפו, ט).

היה קולו של השופר גבוה מאוד או נמוך מאוד או צרוד מאוד – כשר, שכל הקולות כשרים בשופר (שו"ע תקפו, ו).

הדביק שברי שופרות ועשה מהם שופר – פסול. ואפילו אם הדביק לשופר רק שבר אחד קטן – פסול, מפני שהשופר צריך להיות אחד כפי שהוא מברייתו, בלא שום תוספת. וכן אם האריך את השופר על ידי מתכת או פלסטיק – פסול (שו"ע תקפו, י-יא).

אבל אם חתך את השופר, ובעקבות זאת נשתנה קולו, כל זמן שנשאר בו שיעור טפח – כשר. וכן אם שייף את השופר מבחוץ ומבפנים עד שנעשה דק ונשתנה קולו – כשר (שו"ע תקפו, יג-יד).

ציפה את השופר בזהב או בכל חומר אחר, אם השתנה קולו של השופר – פסול, מפני שהקול אינו יוצא מהשופר לבדו. לכן יש להימנע מלצייר על השופר, שמא הצבע יגרום לשינוי הקול. אבל מותר לחקוק צורות על השופר (שו"ע ורמ"א תקפו, יז).

ציפה את השופר מבפנים בזהב או בחומר אחר – פסול, הואיל והתקיעה אינה עוברת דרך השופר אלא דרך חומר אחר. וכן אם ציפה את פיית השופר בזהב או בחומר אחר, אפילו אם לא האריך בזה את השופר – פסול, מפני שהציפוי חוצץ בין פיו של התוקע לשופר (שו"ע תקפו, טז, יח).

שופר שניקב, אם לא נשתנה קולו, אפשר לתקוע בו לכתחילה. ואם נשתנה קולו, יש אומרים שהוא פסול, ולכתחילה ראוי להחמיר כדעתם. וכאשר אין שם שופר אחר, אפשר לסמוך על דעת רוב הפוסקים, שכל זמן שהנקב במיעוטו של השופר, אפילו לא נשתייר בשופר שיעור טפח בלא נקבים, כשר לברכה.

ואם סתם את הנקב והדביק עליו חתיכת שופר, אם חזר קולו לכפי שהיה בתחילה, והנקב לא היה על רובו של השופר – כשר. ובשעת הדחק, גם אם לא חזר קולו לכפי שהיה – כשר, ואף יכול לברך עליו (מ"ב לה).^[21]

נסדק השופר סדק מפולש לאורכו, יש אומרים שאפילו היה הסדק קצר מאוד, אם לא הדביק את השופר או קשר אותו – פסול, מפני שבעקבות התקיעות השופר עלול להיסדק כולו. ולדעת רוב הפוסקים, אם היה הסדק לאורך מיעוטו של השופר – כשר, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על דבריהם ולברך. אבל אם הסדק היה לאורך רוב אורכו של השופר – פסול (שו"ע תקפו, ח; מ"ב מג; עי' באו"ה שם). ואם חימם את השופר והדביק את קצות הסדק וסתמו – כשר. אבל אם נסדק בכל אורכו – נפסל לגמרי וכבר אי אפשר לתקנו, הואיל ואבד ממנו שם שופר (שו"ע תקפו, ח). נסדק השופר לרוחבו, אם הסדק אינו מקיף את רוב היקפו, למרות שנשתנה קולו, כשר. ואם היה מקיף את רוב היקפו, ולא נותר ממקום התקיעה ועד מקום הסדק טפח – פסול (שם ט).^[22]