ב – כיור

פורסם בקטגוריה י"א - הכשרת המטבח לפסח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-11-02/

ככלל דין הכיור דומה לדין השיש, אלא שמצד אחד דינו קל יותר, מפני שבדרך כלל יש בו סבון שפוגם את טעמי המאכלים, ומצד שני יש בכיור חרסינה צד של חומרה, שלדעת הרבה פוסקים דינו כחרס שאינו יוצא מידי דופיו בהגעלה.

למעשה, ישנם שני מנהגים: המקילים מנקים היטב את הכיור, ומערים עליו ועל כל חלקיו מים רותחים. קודם שיערה מים על הכיור והשיש, יש לייבשם, כדי שהמים הרותחים יגעו בהם ישירות, ולא יתקררו על ידי המים הקרים שעליהם. ולכן גם צריך לערות תחילה על הכיור, ואח"כ על השיש, ולהתחיל מהמקומות הסמוכים לכיור ומשם להמשיך לרחוקים.

ולמנהג המחמירים, בנוסף לעירוי מניחים בתוך הכיור קערה מפלסטיק או שעוטפים את הכיור בניר כסף עבה, כדי לחצוץ בין הכיור שבלע חמץ לכלי הפסח. ועוד נזהרים שלא להשתמש בכיור בימי הפסח במים רותחים.[2]


[2]. בליעתו החמורה ככלי ראשון שאינו על האש, מפני שלפעמים מניחים בתוכו סירים רותחים של חמץ, והרוצה להגעילו כתשמישו החמור, צריך לערות עליו מים רותחים עם אבן מלובנת. אלא שאם הוא מחרסינה, לדעת הרבה פוסקים דינו כחרס, ולא תועיל לו הגעלה, ולכן חוצצים בינו לבין כלי הפסח על ידי כיור פלסטיק שמתלבש בתוכו או נייר כסף. וכן נזהרים שלא למלא את הכיור בפסח במים רותחים, כדי שלא יצא הטעם מהכיור ויבלע בכלי הפסח. ואף שעברו עליו עשרים וארבע שעות וטעמו פגום, לרמ"א תמז, י, נותן טעם לפגם אוסר בפסח.

והמקילים סומכים על שיטת השו"ע תנא, ו, שהולכים אחר רוב תשמישו, והוא בצונן, וזה מועיל אפילו אם הוא מחרס. ועוד שלדעת הכנה"ג חרסינה חלקה דינה כזכוכית שאינה בולעת. ובנוסף לכך, כיוון שבדרך כלל יש בכיור שאריות סבון כלים, כבר מתחילת בליעת טעם החמץ היה פגום, ואין צריך להכשירו. ואף אם נאמר שבלע טעם טוב, אחר שיעברו 24 שעות יהיה פגום. ואמנם לדעת הרמ"א נותן טעם לפגם אוסר בפסח, כאן לכל היותר תהיה בליעה של נ"ט בר נ"ט בר נ"ט, ולמדנו במ"ב תמז, צח, שבמקום שאין מנהג בנותן טעם לפגם המיקל לא הפסיד, ולגבי נ"ט בר נ"ט בר נ"ט אין מנהג. (עוד כתבו על הכיור בס' ספ"כ ח, א. ובס' הגעלת כלים קכד-קכז).

פורסם בקטגוריה י"א - הכשרת המטבח לפסח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן