ב – כיור

פורסם בקטגוריה י"א - הכשרת המטבח לפסח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-11-02/

ככלל דין הכיור דומה לדין השיש, אלא שמצד אחד דינו קל יותר, מפני שבדרך כלל יש בו סבון שפוגם את טעמי המאכלים, ומצד שני יש בכיור-חרסינה צד של חומרה, שיש פוסקים שסוברים שדינו כחרס שאינו יוצא מידי דופיו בהגעלה.

למעשה, ישנם שני מנהגים: המקילים מנקים היטב את הכיור, ומערים עליו ועל כל חלקיו מים רותחים. לפני העירוי יש לייבש את הכיור והשיש, כדי שהמים הרותחים יגעו בהם ישירות, ולא יתקררו על ידי המים הקרים שעליהם. ולכן גם צריך לערות תחילה על הכיור, ואח"כ על השיש, ולהתחיל מהמקומות הסמוכים לכיור ומשם להמשיך לרחוקים.

למנהג המחמירים, בנוסף לעירוי מניחים בתוך הכיור קערה מפלסטיק או שעוטפים את הכיור בנייר כסף עבה, כדי לחצוץ בין הכיור שבלע חמץ לכלי הפסח. ועוד נזהרים שלא להשתמש בכיור בימי הפסח במים רותחים.[2]


[2]. בליעתו החמורה ככלי ראשון שאינו על האש, מפני שלפעמים מניחים בתוכו סירים רותחים של חמץ, והרוצה להגעילו כתשמישו החמור, צריך לערות עליו מים רותחים עם אבן מלובנת. אלא שאם הוא מחרסינה, לדעת כמה פוסקים דינו כחרס, ולא תועיל לו הגעלה, ולכן חוצצים בינו לבין כלי הפסח על ידי כיור פלסטיק שמתלבש בתוכו או נייר כסף. וכן נזהרים שלא למלא את הכיור בפסח במים רותחים, כדי שלא יצא הטעם מהכיור ויבלע בכלי הפסח. ואף שעברו עליו עשרים וארבע שעות וטעמו פגום, לרמ"א תמז, י, נותן טעם לפגם אוסר בפסח.

והמקילים סומכים על שיטת השו"ע תנא, ו, שהולכים אחר רוב תשמישו, שהוא בצונן וממילא אפשר להכשירו אפילו אם הוא מחרס. ואנו מחמירים להכשיר את הכיור בעירוי, כדי לכלול את רוב תשמישיו החמורים. ואמנם אין זה מועיל לחרס, אולם לכנה"ג חרסינה חלקה דינה כזכוכית שאינה בולעת. ועוד, שבדרך כלל יש בכיור סבון שפוגם את הטעם. וגם אם הטעם לא נפגם, אחר יממה הוא נפגם. ואמנם לרמ"א נותן טעם לפגם אוסר בפסח, כאן לכל היותר תהיה בליעה של נ"ט בר נ"ט בר נ"ט, ולמדנו במ"ב תמז, צח, שבמקום שאין מנהג בנותן טעם לפגם המיקל לא הפסיד, ולגבי נ"ט בר נ"ט בר נ"ט אין מנהג.

פורסם בקטגוריה י"א - הכשרת המטבח לפסח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן