יד – גבולות דרום – נחל ונהר מצרים

פורסם בקטגוריה ג - מצוות ישוב הארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/06-03-14/

גבול דרום-מערב של ארץ ישראל כולה הוא 'נהר מצרים', שנאמר (בראשית טו, יח): "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". מוסכם שנהר מצרים הוא השלוחה המזרחית של הנילוס, שהיא באזור תעלת סואץ כיום. לגבי גבול דרום, נאמר (שמות כג, לא): "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים", משמע שכל חצי האי סיני בגבול ישראל, שכן ים סוף מקיף אותו, והוא נקבע כגבול דרום.[12]

אולם המצווה על עולי מצרים בהנהגת יהושע בן נון היתה לכבוש תוואי גבול שמתחיל מדרום ים המלח עד 'נחל מצרים', כפי שמבואר בפרשת מסעי (במדבר לד, ה), ורק לאחר שיישבו את עיקר הארץ כראוי, יתפשטו לכל גבולות הארץ. נחלקו הפוסקים לגבי הגבול הדרומי שאותו נצטוו עולי מצרים לכבוש, והמחלוקת תלויה בזיהוי המקומות שנזכרו בפרשת מסעי מדרום ים המלח ועד נחל מצרים. יש אומרים שהגבול מתעגל מעט דרומה מים המלח וכולל את העיר ירוחם ושדה בוקר ושוב מתעגל צפונה עד נחל מצרים. ויש אומרים שהוא נמשך יותר דרומה עד עין יהב בערבה ומצפה רמון בנגב ומשם נמשך עד נחל מצרים. ויש סוברים שהוא מדרים עד אילת ומשם נמשך לנחל מצרים.

עוד נחלקו מהו 'נחל מצרים'. לרוב הראשונים וכמה אחרונים 'נחל מצרים' זהה ל'נהר מצרים', שהוא השלוחה המזרחית של הנילוס (תרגום יונתן וירושלמי, רש"י, רמב"ם, תוס', רוקח, רד"ק, רש"ס, גר"א). ולרבים מהאחרונים על פי מקצת הראשונים, 'נחל מצרים' הוא ואדי אל עריש (רס"ג, כפתור ופרח, רדב"ז).

משמעות הדיון עד היכן גבול עולי מצרים הוא לשני עניינים: א' חובת ישוב הארץ, האם בסדר עדיפות גבוה כגבולות פרשת מסעי או נמוך כשאר גבולות הארץ המובטחת. ב' חובת המצוות התלויות בארץ כל עוד אין שם ריבונות ישראל. אמנם מקום שנמצא בריבונות ישראלית והוא בגבולות הארץ כולה, בכל אופן חייב במצוות התלויות בארץ כגבול עולי בבל.[13]


[12]. גבול הארץ כולה: לכל השיטות גבול דרום של הארץ כולה נמשך לפחות עד אילת, שנאמר (שמות כג, לא): "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים". בפשטות הכוונה לכל חצי האי סיני, שכן זה הגבול הטבעי, והוא גבול ים סוף הנזכר בתורה. וכך דעת: רש"י, אוצר נחמד על הכוזרי ב, יד; אגרת אורחות עולם פרק ח. וכן לרב ישראל אריאל שליט"א (אוצר א"י ח"ה ל).אמנם לדעת מו"ר הרב חיים שטיינר שליט"א (טובה הארץ, שער דרום א' עמ' 19), דעת הרמב"ם שנחל מצרים ונהר מצרים הוא הנילוס, כאשר הקו הדרומי נמשך מאילת ועד המקום המקביל לו בקו רוחב 29.5 בנילוס (כך שהרמב"ם שגר בקהיר הקדומה שבמזרח הנילוס היה גר בתחום ארץ ישראל, כפי שכתב מהריק"ש ערך לחם אבן העזר קכח), והחלק הדרומי של חצי האי סיני אינו בכלל ארץ ישראל. שכן משמע מהרמב"ם שקו הגבול נמשך מאילת עד הנילוס, שבהל' קידוש החודש יח, טז, כתב שהוא קו הרוחב שלושים, ושם יא, יז, משמע שהוא בקו רוחב עשרים ותשע, הרי שהקו באמצע, ושם מקום אילת. ועוד, שניתן לומר שהמדבריות לא נקבעו בגבול הארץ מפני שאינם מקום ישוב, וכל החלק הדרומי של סיני הוא מדבר הררי. אולם קשה לומר זאת, הואיל וגם החלק הצפוני של סיני הוא מדבר, והגבול הטבעי בדרום הוא הים המקיף את חצי האי סיני.

[13]. גבול דרום של פרשת מסעי: במדבר לד, ג-ה: "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה". ככלל גבולות הארץ צריכים להיות גבולות טבעיים של נהר או נחל אכזב או גבול מדבר או ים. שלוש שיטות בזיהוי תוואי גבול דרום שבפרשת מסעי המתחילים מדרום ים המלח. א) 'תבואות הארץ': מתחילים מדרום ים המלח לכיוון נחל צין דרך נאות הכיכר, ומשם עד ואדי אל עריש. בגבול זה ירוחם ושדה בוקר בתוך הגבול ומצפה רמון דרומה לו. ב) 'אדמת קודש': הגבול מדרים מים המלח עד עין יהב וממשיך למכתש רמון ומשם לואדי אל עריש. מצפה רמון בתוך גבול זה. ג) יש אומרים שגבול דרום נמשך עד אילת ומשם לנחל מצרים (הרב טיקוצ'ינסקי עפ"י רס"ג בספר ארץ ישראל כו, ב; הרב אליהו במאמ"ר ב, ט, 23, הרב שטיינר בדעת הרמב"ם. ויש מדקדקים לפי הרמב"ם שהוא כ-60 ק"מ צפון לאילת, שהוא קו רוחב 30).

נחל מצרים הוא הגבול הדרום מערבי של ארץ ישראל בפרשת מסעי, ונחלקו במיקומו:
א) הסוברים שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש
הם: כפתור ופרח פרק י"א עפ"י רס"ג, רדב"ז ח"ד ל. ב) הסוברים שהוא השלוחה המזרחית של דלתת הנילוס הם: רש"י (שמות י, יט), כוזרי (ב, ד; ד, ג), תוספות יו"ט (תענית א, ג. ב). וכן משמע שנחל מצרים הוא הנילוס מתרגום יונתן בראשית טו, ובמדבר לד, ה, תרגום ירושלמי במדבר לד, ה; תוספות ערכין טו, א, 'כשם'; ר' אליהו מזרחי במדבר לד, ה; רד"ק יהושע יג, ג; ר"ש סירילאו שביעית ו, א; גר"א יהושע טו, י. לכל השיטות חבל עזה וחבל ימית נכללים בגבולות ארץ ישראל, לא רק בגבולות ההבטחה אלא אף בגבולות כיבוש הארץ בימי יהושע, והם היו בנחלת יהודה, שנאמר (יהושע טו, מז): "עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל".

יש אומרים שהדיונים אודות גבול פרשת מסעי קובעים את מעמד המקומות לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית בזמן הזה. אולם למעשה נראה שלאחר החלת הריבונות הישראלית על כל השטחים הללו עד אילת, אין משמעות הלכתית למחלוקת זו, שכן הריבונות הישראלית וההתיישבות היהודית ממשיכות את גבול קדושת עולי בבל לכל מקום, וכפי שכתבתי בפנה"ל שביעית ויובל ה, ח, 8; ויותר בהרחבה בפנה"ל כשרות יב, יז, הערות 20-21). עוד אפשר לומר, שאפילו לסוברים שחלקו הדרומי של חצי האי סיני אינו בכלל גבולות הארץ, אחר שכבשנו את כל חצי האי סיני במלחמת ששת הימים, שהיא מלחמת מצווה להגנת העם והארץ, הכל יודו שבכל משך זמן הכיבוש חצי האי סיני נחשב לארץ ישראל לכל המצוות, שכן אמרו בספרי דברים יא: "מִן הַמִּדְבָּר – ואין המדבר גבולכם, אם כבשתם – אף המדבר גבולכם וכו'". וכך משמע מהרמב"ן שם. וכך כתב במשפט כהן, שכשאין מלך כלל האומה במקום מלך. ועי' בציץ אליעזר ח"י סימן א.

ואף שכתבתי שגבול עולי מצרים נחשב בסדר עדיפות גבוה יותר למצוות ישוב הארץ, אין לומר שכל עוד לא יישבנו את כל גבול עולי מצרים אין ליישב שטחים של ארץ ישראל שמחוץ לגבול עולי מצרים, ועל פי השיקולים המדיניים אפשר יהיה להקדים יישוב מקומות שמחוץ לגבול עולי מצרים על פני שטחים שבתוך גבול עולי מצרים שמחמת סיבות שונות יש קושי ביישובם (ועי' בפנה"ל כשרות יב, ג, שחיסרון המעלה בכיבוש סוריה שנחשב כיבוש יחיד, מפני שלא נכבשה לשם התיישבות. ועי' שם יב, 20, לגבי סיני, שכל שנכבש במסגרת מלחמת מצווה, מתקדש לעניין המצוות התלויות בארץ, גם כאשר ישנם שטחים בגבול עולי בבל ומצרים שאינם בידינו).

גבול דרום של פרשת מסעי

גבול דרום של פרשת מסעי

פורסם בקטגוריה ג - מצוות ישוב הארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן