כפי שלמדנו (בהלכה ג), תיקנו חכמים להתפלל שמונה עשרה בעמידה, ורק במצב של אונס אפשר להתפלל בישיבה. השאלה, מה יעשו נשים שבנסיבות חייהן הן אינן מוצאות זמן להתפלל שמונה עשרה מלבד בנסיעה לעבודה. האם מותר להן להתפלל דרך קבע בישיבה?
אפשר לומר, שהואיל ויש סוברים שאשה רשאית לצאת ידי חובתה בתפילה קצרה (לעיל ב, ד), מוטב שתצא ידי חובת התפילה בברכות השחר והתורה ולא תתפלל דרך קבע את תפילת שמונה עשרה בישיבה. ואפשר לומר, שהואיל והיא אנוסה, רשאית להתפלל בקביעות את תפילת שמונה עשרה בישיבה. בנוסף, אין זה דרך קבע לגמרי, הואיל ובשבתות, בחגים ובחופשות, תתפלל בעמידה.
למעשה, כיוון שיש צדדים לכאן ולכאן, רשאית כל אשה לבחור כיצד לנהוג. ומי שמסתפקת בכך, נראה שעדיף יותר שתתפלל בישיבה את כל התפילה. ברכבות ואוטובוסים מיוחדים, שיש בהם מקומות נוחים לעמידה, תוכל להתפלל לכתחילה בעמידה (פניני הלכה תפילה יז, 14).