חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ט – דעת חכמים

לדעת חכמים, אף שיום הכיפורים מכפר על כלל ישראל, אין כפרה זו מצילה את היחיד מידי הדין והעונש הראויים לו על פי כללי המשפט, כדוגמת כרת. וגם כאשר יש סיכוי שאם ידחו את עונשו, יספיק במשך השנים להתעורר בתשובה ולתקן את חטאו, כיוון שלא חזר בתשובה ביום הכיפורים, הדין יחול עליו. אמנם גם לדעת חכמים, אין כפרת יום הכיפורים תלויה בתשובה שלימה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד. אלא בעצם זה שצם ונזהר ממלאכה והתפלל, וגילה את רצונו הפנימי להיות טוב ולא לחטוא, ניצל מהעונשים שהכללים הנוקשים של הדין מחייבים (לעיל ג, ה, עפ"י השל"ה מס' ר"ה תורה אור יז).

למעשה, כתבו הראשונים שהלכה כדברי חכמים, שיום הכיפורים מכפר רק למי שחוזר בתשובה. ומכל מקום מתוך הידיעה העמוקה בדברי רבי אודות הקשר המוחלט שבין ה' לנשמת כל אחד ואחד מישראל, צריך כל אדם מישראל להתעורר בתשובה מאהבה ביום הכיפורים.[4]


[4]. הלכה כחכמים, כ"כ רמב"ם הל' תשובה א, ג; תוס' כריתות ז, א, 'ובפלוגתא'; רמ"א או"ח תרז, ו. לכאורה יש לשאול, מדוע הכריעו כדעת חכמים, הרי "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", ורק כאשר מדובר בהלכה למעשה, יש צורך להכריע. אלא שיש לכך משמעות עקרונית, שלא יסמוך אדם על יום הכיפורים, אלא יעשה תשובה. (ואף שפסק הרמב"ם כחכמים, הוסיף ששעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה).

בדבר אחד כולם מסכימים, שמי שהיה בספק שמא חטא בחטא שחייבים עליו חטאת, שדינו הוא להקריב אשם תלוי, אם עבר עליו יום הכיפורים, נפטר מקרבן אשם. וגם אם לא שב בתשובה ואף חילל את יום הכיפורים במלאכה ואכילה, כיוון שעבר עליו יום הכיפורים – נפטר מאשם זה (כריתות כה, ב; רמב"ם הל' שגגות ג, ט).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן