מסתבר שככל שעם ישראל יתקדם מבחינה לאומית ויתעלה מבחינה רוחנית, כך יותר חקלאים ירצו לשבות בשביעית, ומעמדנו הבינלאומי ישתפר, והביקוש לתוצרת הארץ יגבר. כי אוהבי ישראל מכל העולם יחפשו את הפירות שגדלו באדמת הקודש, כדי להגישם באירועים מיוחדים, וכך יוכלו החקלאים להתפרנס בקלות בעבודה של שש שנים. ולא תיווצר בעיה בהפסקת הייצוא בשנה השביעית, מפני שידידינו מכל העולם יֵדעו שכעת עם ישראל מקיים את מצוות ה' הכתובה בתורה ושובת ממלאכת שדהו, ורק שנה לאחר מכן ניתן יהיה לרכוש שוב את פירותיה הטובים של ארץ הקודש.
גם לא ייווצר נזק מכך שבשנה השביעית נייבא תבואה, קטניות, ירקות ופירות מחוץ לארץ. להיפך, שנה זו תהיה מנוף להעמקת הקשרים בין ישראל והאומות. כיוון שאנו עוסקים עתה בחזון, נפליג בדמיון על פי רוח הנביאים ונאמר שלקראת השביעית ידידי ישראל מכל העולם יתחרו ביניהם על הזכות להעלות בשנה השביעית את מבחר יבולם לארץ ישראל. ואנשי משרד החוץ יחלקו ביושר זכות זו בין כל המדינות, אלה יזכו להעלות חיטה ואלו יזכו להעלות תפוחים, אלה יעלו תפוחי אדמה ואלה קישואים.
ובמשך השנה השביעית, ראשי המדינות, נבחרי ציבור ונציגי החקלאים של האומות הזוכות יעלו לירושלים, ובטקס מכובד ומרגש שישודר ברחבי העולם יגישו לנציגי ישראל את היבול שגידלו עבורנו. ונשיא המדינה ושרי האוצר והחקלאות יודו להם על הפירות, וישבחו את טעמם הטוב, וישלמו עליהם בנדיבות. והם מצידם יודיעו כי התשלום שהם מקבלים מישראל קדוש עבורם, ועל כן יופנה כולו לצרכי חינוך לערכי האמונה, הצדק והשלום. את כל זה נוכל להתחיל לקיים עוד לפני שנתחייב בשביעית מהתורה ולפני שיבנה בית המקדש.
משם יעלו נציגי המדינות להר הבית להתפלל לה' ולהודות על שזכו לקיים את דברי הנביא (ישעיהו ב, ב-ג): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". ויתקיימו בנו דברי הנביא (שם ס, ג-ו): "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ, כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ". "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלוֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם, חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ" (שם סא, ו).[1]
