כדי שנתחייב בחלה, תרומות ומעשרות מהתורה – צריך שרוב ישראל יתגוררו בארץ. וכדי שנתחייב בשביעית ויובל מהתורה – צריך שבנוסף לכך ישראל ישבו בארץ כתיקונם, היינו שהארץ תחולק לשנים עשר שבטי ישראל, ורוב כל שבט ושבט ישב בנחלתו, ויחלקו את הנחלות לכל משפחות השבט.[2]
נברר תחילה את הגדרת "רוב יושביה": רבים אומרים, שמספר היהודים כיום הוא כשלושה עשר מיליון, וכשמעל לששה וחצי מיליון יהודים יגורו בארץ, יתקיים התנאי הראשון ונתחייב בחלה ותרומות ומעשרות מהתורה. אולם נראה שיש לעיין בדבריהם, כי שלושה עשר מיליון כוללים רק את היהודים שמזדהים כיהודים, ואינם כוללים שתי קבוצות נוספות של צאצאי יהודים. הקבוצה הראשונה, יהודים שהוריהם התבוללו לפני דורות ספורים, שעל ידי בירורים קלים למדי ניתן לוודא שאימם יהודייה. יחד איתם ניתן אולי לשער שהעם היהודי מונה כיום לפחות שמונה עשר מיליון. הקבוצה השנייה גדולה בהרבה, וכוללת בתוכה את כל צאצאי היהודים שהתבוללו בגויים בלחץ ייסורי הגלות האיומים, אבל להלכה הם יהודים, שכן הם צאצאי אמהות יהודיות, ולהלכה כל מי שאימו יהודייה אפילו אחר מאה דורות נותר יהודי. וכפי שאמרו רבי יהושע ורבי יהודה במשנה (עדויות ח, ז), שאליהו הנביא יבוא להשיב לישראל את כל אלה שהתרחקו בזרוע, היינו שמחמת אונס הורחקו מישראל. ומביאה המשנה כדוגמא לכך את משפחת בית צריפה שהיתה בעבר הירדן ואדם אלים שהיה מקושר לשלטון ושמו בן ציון הרחיקה בזרוע מישראל, וכשיבוא אליהו הנביא יחזיר את צאצאיה לישראל. ומבאר הרמב"ם (פהמ"ש) שבכך יתקיימו דברי התורה (דברים ל, ד-ו): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". וכיצד יהיה הדבר, נאמר בנביא (מלאכי ג, כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".
במשך הגלות הארוכה, בכל המלחמות והנגישׂות וגזירות השמד האיומות, מיליוני יהודים הורחקו מגבול ישראל בזרוע, וכיוון שהבנות נותרות תמיד יהודיות, יש לשער שכל האנוסים הללו התרבו כשיעור שהתרבו העמים שבתוכם התבוללו. לדוגמה, משערים שהיהודים שהתבוללו בספרד ופורטוגל היו כעשרה אחוז מכלל האוכלוסייה, נמצא אם כן שגם היום, כעשרה אחוז מתושבי ספרד ופורטוגל, וכן לפחות עשרה אחוז מצאצאי הספרדים והפורטוגזים שהיגרו לארצות אמריקה הלטינית, כדוגמת ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו הם יהודים. ולפיכך, רק צאצאי האנוסים הללו הם כשלושים מיליון יהודים שהורחקו בזרוע. כמו כן יש מעריכים שלפחות כעשרה אחוז מאוכלוסיית אירופה המערבית מצאצאי יהודים אנוסים. וכך ישנם עוד צאצאי יהודים בארצות ערב וצפון אפריקה ומזרח אירופה. יתכן שקבוצה זו מונה מאה מיליון יהודים ואולי כמה מאות מיליונים. כמו כן יתכן שיש לצרף קבוצה שלישית – צאצאי עשרת השבטים, שאמנם חלקם חזרו והצטרפו לישראל, אבל חלקם נותרו בארצות גלותם.[3]
[2]. כתובות כה, א, לעניין חלה: "תניא: בְּבֹאֲכֶם (במדבר טו, יח), יכול משנכנסו לה שנים או שלושה מרגלים? תלמוד לומר: בְּבֹאֲכֶם – בביאת כולכם אמרתי ולא בביאת מקצתכם". והרמב"ם (תרומות א, כו) כתב שכן הדין לעניין תרומות ומעשרות. ומקובל לומר שרוב יושביה ככל יושביה. ולגבי חיוב שביעית ויובל צריך שכל יושביה ישבו עליה כתיקונם, היינו כל שבט ושבט במקומו, כמבואר לעיל ה, ג-ד. מקובל שרוב נחשבים ככל, הן לגבי כלל ישראל והן לגבי כל שבט (רמב"ן גיטין לו, א; חינוך שפה, מנחת חינוך שם; ריטב"א כמובא בשטמ"ק כתובות כה, א; חזון איש שביעית ג, ו; הרב זוין תחומין י, עמ' 25, ועוד). (בעתיד לאחר חלוקת הארץ נשוב ונתחייב במצוות השביעית והיובל מהתורה, וממילא נצטרך להתחיל למנות את השנים מחדש, כמבואר במאמרו של הרב יהודה עמיחי ב'התורה והארץ' ו' עמ' 490, עפ"י הרמב"ם יב, טז. אמנם לראב"ד הסובר שגם היום חייבים בתרומות ומעשרות מהתורה, אולי נמשיך במניין הקיים). ועיין עוד בספרו של הרב זולדן 'במלכות יהודה וישראל' עמ' 377 ואילך.
[3]. משנה עדויות ח, ז: "אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע… רבי יהודה אומר: לקרב אבל לא לרחק". והרמב"ם בפירוש המשנה פירש, שהמקור לדבריהם, שנאמר (דברים ל, ד): "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". ע"כ. משמע שלדעת שניהם, כל היהודים שהתבוללו מחמת ייסורי הגלות האיומים, נחשבים כרוחקו בזרוע, ואותם יחזיר אליהו. ואף שבמשנה שם דעת רבי שמעון שאליהו בא לעשות שלום בעולם, אין זה אומר שלא יקרבו את אלה שהתרחקו בזרוע ויתברר שהם יהודים, אלא רק שאין זה ייעודו של אליהו, ואולי נביא אחר נועד לכך, ואולי ימצאו בדיקות מדעיות שיבררו זאת.
במשנה סנהדרין קי, ב, לר' עקיבא עשרת השבטים אינם עתידים לחזור, ולר' אליעזר עתידים לחזור. ועיין ביבמות טז, א – יז, א, לעניין עשרת השבטים, שגזרו עליהם שיהיה דינם כגויים, שקידושיהם אינם קידושין. אמנם אפשר שזה דווקא כשקידש בעודו בלול בגוים בלא שידעו שהוא יהודי, אבל אם ייוודע שהוא יהודי, דינו כיהודי לכל דבר. וצ"ע. ולגבי יהודים שנטמעו אח"כ כתב ב"י אה"ע קנז, ד: "אשת משומד זקוקה ליבום ואפילו קידשה אחר שנשתמד ואפילו בנו או בן בנו עד כמה דורות, אף על פי שנשארו בשמדותם כל זמן שהם בני ישראליות או משומדות – קידושיהן קידושין ונשותיהם הישראליות או המשומדות זקוקות ליבום".
אם נערוך חישוב סטטיסטי של צאצאי האנוסים שהם יהודים על פי ההלכה, מסתבר שנגיע ליותר ממאה מיליון. מעריכים למשל שכעשרה אחוז מתושבי ספרד וחמישה עשר אחוז מתושבי פורטוגל הם צאצאי אנוסים, וכיוון שכל צאצאי הבנות היהודיות יהודים, הרי שאחוז היהודים באוכלוסייה נשמר. וכיוון שהספרדים והפורטוגלים הקימו את מדינות אמריקה הלטינית, יוצא שרק צאצאי אנוסים אלו מונים כיום כשלושים עד ארבעים מיליון. ומי יודע, אולי מקרב צאצאי האנוסים אחוז המהגרים לאמריקה היה גדול יותר, שעל ידי כך נמלטו מאימת האינקוויזיציה. ועוד היו אנוסים רבים בשאר גלויות ישראל, עד שניתן להעריך שכעשרה אחוז מכלל אוכלוסיית אירופה המערבית הם צאצאי יהודים. וזאת בלא להחשיב את צאצאי עשרת השבטים, שאף שחלקם חזר והסתפח לישראל, חלקם נותר בארצות גלותם. אמנם איננו יודעים אם העם שבקרבו חיו התרבה או התמעט, שכן תהפוכות היסטוריות עלולות למעט ולמחוק עמים מסוימים ולהרבות עמים אחרים. אולם העמים שבתוכם האנוסים התבוללו אחר חורבן בית המקדש השני, בדרך כלל התרבו מאוד.
