חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – מניעת משברים

כמדומה שעוד סוד טמון בברכת השביעית והיובל. כלכלנים מצאו שבערך אחת לעשר שנים מתרחש משבר כלכלי. השגשוג והמשברים נובעים מאותו מקור, הרצון של האדם להרוויח כמה שיותר מניע אותו לשכלל ולפתח ולייעל ולהוזיל ככל יכולתו את המוצרים שהוא מייצר, וכך נוצר שגשוג. אך רצון זה שיש בו גם חמדנות מניע את האדם לחפש השקעות שיביאו לו רווחים קלים. כך נוצרת תופעה של ביקוש שהולך וגובר לקרקעות וסחורות שאנשים מאמינים שיניבו רווחים, הביקוש גורם לעליית מחירים, שסוחפת אנשים רבים להשקיע באותן סחורות, ופתאום נוצר סחרור שגורם ליצירת 'בועה' שמתנפחת עקב עליית מחירים מהירה, עד שה'בועה' מתנפצת, כי המחירים לא שיקפו את שוויין האמיתי של הקרקעות והסחורות, ובבת אחת המחירים צונחים לרצפה, מתחת לשווי האמיתי, וכל השוק נעצר בחוסר אשראי. כך נוצרים אבטלה ומחסור. בעבר, משברים כאלה הובילו לרעב. בעת החדשה, האבטלה והמחסור יוצרים משברים אישיים וחברתיים. נמצא אם כן, שהשביתה אחת לשבע שנים, מקדימה תרופה למכה, מרגיעה את המשק, ממתנת ביקושים וסחרור של עליית מחירים, מרוקנת את האוויר החם מה'בועה', ומאפשרת צמיחה מתונה ויציבה.[6]

כמדומה שקיום היובל באופן זה על ידי מדינות רבות שילמדו את רעיון היובל מעם ישראל, עשוי למנוע משברים עולמיים. בעת החדשה התרחשו שני משברים עולמיים שהתחילו בארה"ב ומשם התפשטו לאירופה ולכל רחבי העולם. הראשון פרץ בשנת 1929 למניינם ונמשך כעשר שנים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר זה גרם לאבטלה קשה של כעשרים אחוז מהאוכלוסייה בארה"ב ובאירופה ולירידה משמעותית ברמת החיים. משבר זה היה אחד הגורמים לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ופרוץ מלחמת העולם השנייה. משבר דומה התרחש כשמונים שנה אח"כ ב-2008 למניינם. כיום, שבע שנים לאחר המשבר, ארה"ב בתהליך של יציאה ממנו, אבל רבות ממדינות אירופה עדיין נמצאות בעיצומו, כאשר האבטלה בהן מגיעה לכעשרים אחוז ואף יותר. שני המשברים הללו נגרמו מהתפתחות של בועות כספיות שפתאום התפוצצו וגרמו להפסדי ענק למשקיעים ולהתמוטטות של רוב הבנקים, ועצירת המימון לכל העסקים. יתכן שבעבר קיום היובל מנע משברים גדולים, וקיום היובל בעתיד, יציל אותנו ממשברים בסדר גודל עולמי. זו אולי תהיה אחת הדוגמאות להגשמת הנבואה (ישעיהו ב, ג): "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם".


[6]. כמדומה שהמשברים הכספיים (מוניטריים) הם תופעה של העת החדשה, שבה מערכת הבנקאות וההלוואות וההשקעות התפתחה מאוד. אולם המציאות היא שגם בעבר היו משברים כספיים שלא נבעו מבצורת אלא מאובדן אשראי. מן הסתם התנודות בין ימי הגאות לימי השפל היו מתונות יותר, אבל כיוון שהקיום היה בדוחק, משבר כספי הוביל למחסור נורא וסכנה קיומית לאנשים רבים. רמז למשבר כספי למדנו בתענית יט, ב: "סאה בסלע ושכיחא – בצורתא. ארבעה ולא שכיחא – כפנא". מחיר החיטים הרגיל היה ארבעה סאים בסלע, וכאשר המחיר היה עולה עד שבסלע נמכרה סאה אחת בלבד, אמרו חכמים שזה מצב של בצורת, היינו מחסור אבל לא ממש רעב, ולכן אין מתענים עליו מיד (תוס'). אבל אם המחירים לא עלו, ומכרו ארבעה סאים בסלע, אלא שלא היה כסף לקנות את החיטים, הרי שזה ממש מצב של רעב, ומיד עורכים תעניות ותפילות על כך. וזה מה שאמר שם בהמשך ר' יוחנן: "לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר (אז זו בצורת), אבל מעות ביוקר ופירות בזול – מתריעין עליה מיד. דאמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו קיימי ארבעה סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריה מדלית איסר". כלומר, אמר ר' יוחנן: זוכר אני זמן שבו מחירם של ארבעה סאים חיטים היה כרגיל סלע, ואע"פ כן רבו בטבריה נפוחי הבטן מרוב רעב, מפני שלא היה כסף לקנות אוכל.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן