ט – אם הולכים אחר הבליעה החמורה או רוב תשמישו

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/04-10-09/

לדעת בעל השולחן ערוך (או"ח תנא, ו), כלי שהשתמשו בו לפעמים בכלי ראשון ולפעמים בכלי שני, הכשרתו צריכה להיות כפי רוב תשמישו. אם ברוב הפעמים השתמשו בו בכלי שני, אפשר להכשירו בכלי שני. וכן אם לפעמים השתמשו בו באוּר ורוב הפעמים בכלי ראשון, אפשר להכשירו בכלי ראשון. וכן אם לפעמים השתמשו בו בכלי ראשון ורוב הפעמים בצונן, הכשרתו בצונן. ולדעת הרמ"א הולכים אחר תשמישו החמור.

למשל, כף שבדרך כלל משמשת לאכילת מרק בכלי שני, ולפעמים מערבים בה תבשיל שעומד על האש, לדעת השולחן ערוך הכשרתה כפי רוב תשמישה, ולכן אפשר להגעילה בכלי שני; ולדעת הרמ"א הגעלתה בכלי ראשון כפי בליעתה החמורה.

טעמו של הרמ"א, שהואיל ופעם אחת הכלי בלע באופן חמור, הדרך היחידה להוציא את אותה הבליעה בהכשרה שבאותה דרגה. ודעת השולחן ערוך מבוססת על כך שהכשרת הכלי נעשית לאחר שעברו עליו עשרים וארבע שעות, שאז הטעם הבלוע בו פגום, ומן התורה אינו צריך הגעלה, וחכמים הם שחייבו להכשיר כל כלי שבלע טעם איסור, שאם יתירו להשתמש בכלי שעברו עליו עשרים וארבע שעות, יש חשש שיטעו וישתמשו גם בכלים שעדיין לא עברו עליהם עשרים וארבע שעות. אלא שחכמים חייבו להכשירו כפי רוב תשמישו ולא כפי תשמישו החמור ביותר.

למעשה, לכתחילה נוהגים להחמיר להכשיר כל כלי כתשמישו החמור. ויתר על כן, גם אם תשמישו החמור בעירוי, המנהג כיום להכשיר את כל הכלים בכלי ראשון שעל האש, שמא השתמשו בו בכלי ראשון שעל האש ושכחו זאת. אולם בשעת הדחק, אפשר להקל להכשירו כרוב תשמישו (מ"ב תנא, מז; כה"ח ק).

כשמיעוט תשמישו באוּר ורוב תשמישו בכלי ראשון, גם לרמ"א אפשר להכשירו בליבון קל בלבד (מ"ב מח). ואם יש חשש שגם ליבון קל יפגע בכלי, הרי זה כמצב של דיעבד ואפשר להכשירו כרוב תשמישו בכלי ראשון (כה"ח קח). [11]


[11]. בין המקילים להכשיר כרוב תשמישו: רי"ף, רמב"ם, ר"ן ורשב"א. והמחמירים כתשמישו החמור הם: שאילתות, רש"י, תוס', ראבי"ה. ונחלקו בזה לגבי חמץ ולגבי שאר איסורים. לגבי חמץ יש צד נוסף להחמיר, שלדעת רמ"א תמז, י, נותן טעם לפגם אוסר בפסח, ולכן חייב להגעילו כבליעתו החמורה. ומאידך לגבי בליעה באוּר יש צד להקל למאן דאמר שחמץ היתרא בלע. ויש לדעת שקובעים רוב ומיעוט רק לפי שימוש החמץ הצריך הכשרה, שכלי ששימושו בצונן שלא בחמץ ופעם אחת השתמשו בו חמץ ברותחים, צריך הגעלה. אבל אם רוב תשמישו בחמץ בצונן, כמו שיש ושולחן, למרות שמיעוט תשמישו ברותחים, לשו"ע הכשרתו בצונן (בית דוד יו"ד סד; ספ"כ ז, יג, 55. וכ"כ לעניין שאר איסורים בשבט הלוי ו, קטז, ג, עפ"י פמ"ג ומהרש"ק. ובדברי מלכיאל ג, נו; וזקן אהרן יו"ד ב, מא, היקלו בשאר איסורים. ועי' בהגעלת כלים ד, ח-יז). וכיוון שמצינו שכה"ח תנא, ק וקז, כתב שנוהגים לכתחילה להחמיר כמיעוט, וגם לרמ"א תנא, ו, ומ"ב מז, בדיעבד אפשר לסמוך על דעת המקילים (עי' שעה"צ קמד, וס' הגעלת כלים ד, הערה יח, שלא כמשמע משועה"ר תנא, כח ולג, שהקולא רק בדיעבד); לכן כתבתי לכל המנהגים שנכון לכתחילה להחמיר כמיעוט תשמישו, ובשעת הדחק אפשר להקל. לגבי מזלגות שלעיתים משתמשים בהם באוּר, יש טעם נוסף להקל בהגעלה, משום שהמזלג שהשתמשו בו בטל ברוב המזלגות שלא השתמשו בהם באוּר.

פורסם בקטגוריה י - כללי הגעלת כלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן