ב – מלכות יוון

במשך מאות שנים התפתחה ביוון תרבות בעלת הישגים גדולים במדע, פילוסופיה, ספרות, אומנות, אדריכלות, אסטרטגיה צבאית וסדרי שלטון. עצמתה הלכה וגברה. בעקבות ניצחונותיו של פיליפוס מלך מוקדוניה על יריביו, הצליח לאחד את המדינות היווניות תחת שלטונו. הוא הזמין את גדול הפילוסופים והמדענים היוונים, אריסטו, לשמש כמחנך לבנו, אלכסנדר. כשעלה אלכסנדר לשלטון החל במסע כיבושים. תוך כשלוש שנים (ג' תכו-תכט. 334-331 לפה"ס) כבשו היוונים שטחים עצומים, את אסיה הקטנה, ארץ ישראל, מצרים, ואת כל שטחה של האימפריה הפרסית העצומה עד הודו.[2]

לאחר מות אלכסנדר מוקדון, החלו מפקדי הצבא היווני להילחם ביניהם על השלטון, עד שלבסוף התחלקו השטחים העצומים שבשליטתם למספר מלכויות יווניות.

בעקבות הכיבוש התפשטה התרבות היוונית בכל הארצות. היא עיכלה אל תוכה את כל התרבויות האחרות, ויצרה תרבות הלניסטית אחת. שיטת המשטר, השפה, התרבות, תחרויות הספורט, שבכל הארצות היו הלניסטים. העשירים והנכבדים שבכל העמים התבוללו ביוונים וחיקו את אורחותיהם.

גם יהודה נשלטה על ידי היוונים, וגם בה ההתייוונות הלכה והתפשטה. אמנם היהודים היו שונים משאר העמים, ולכן תהליך ההתייוונות ביהודה היה איטי יחסית. אבל במשך מאה ושישים שנים של שלטון יווני, הלכה השפעתם וגברה, בעיקר על העשירים, עד שהגיע שלב שבו הכהנים הגדולים, יאסון ומנלאוס, היו בעצמם ראשי המתייוונים, ופעלו למען השפעת הייוונות על יהודה. הם הקימו ליד בית המקדש איצטדיון לתחרויות היאבקות, והעדיפו לחזות בתחרויות מלקיים את עבודת הקרבנות בבית המקדש.


[2]. אלכסנדר מוקדון מת בשנת ג' תלז – 323 לפה"ס. בתחילה נלחמו תלמי וסלבקוס כנגד אנטיגונוס, וניצחוהו בקרב ליד עזה בשנת ג' תמח – 312 לפה"ס, וחילקו ביניהם את מצרים לתלמי, וסוריה ובבל לסלבקוס. לאחר מכן נלחמו ביניהם על ארץ ישראל, ומשנת ג' תנט – 301 לפה"ס שלט בה בית תלמי ליותר ממאה שנה. בשנת ג' תקסב – 198 לפה"ס כבש אנטיוכוס השלישי, מבית סלבקוס, את ארץ ישראל. בסוף ימיו כוחו נחלש. בעקבות נסיונו לכבוש את ממלכת פרגאמון באסיה הקטנה, התערבו הרומאים לטובת פרגאמון וגברו עליו ונאלץ לשלם להם פיצויים כבדים. אחריו מלך אנטיוכוס אפיפנס (ג' תקפד – ג' תקצו, 176 – 164 לפה"ס), והוא אנטיוכוס הרשע שהטיל גזירות שמד על ישראל. [בפרק זה הלכתי על פי ספרו של ד"ר מרדכי ברויאר 'דברי הימים לישראל ולאומות העולם' בהוצאת מוסד הרב קוק, שחישב את השנים לפי המקובל על ההיסטוריונים, שתיארכו את מלכי יון ומלחמותיהם במקביל למלכי החשמונאים ומלחמותיהם, ואילו חכמים לא תיארכו זאת. לפי חישוב חכמים בית המקדש השני הוקם בשנת ג' תי (להיסטוריונים כ-165 שנה לפני כן), ומלכות פרס המשיכה לשלוט עוד 40 שנה (ע"ז ט, א), ובשנת ג' תנ, כבשה מלכות יון את האימפריה הפרסית (להיסטוריונים בג' תכח כבשו היוונים את ארץ ישראל). בחישוב ימי הבית השני לעניין שביעית ויובל כתבתי בפנה"ל שביעית ויובל ה, ד; ז, כפי חשבון חכמים, לפיו מסודרות שנות השביעית והיובל (וגם אם צדקו ההיסטוריונים ובית המקדש השני עמד יותר שנים, מ"מ מעגל השביעית והיובל נשמר במנהג ישראל). גם במניין שטרות, שמתחיל מהשנה שמלכות יוון כבשה את האימפריה הפרסית, (שהתימנים עד היום כותבים בכתובה), נהגו ישראל לפי חשבון חכמים, שהוא מתחיל בשנת ג' תנ, כאשר לפי ההיסטוריונים היה צריך להתחיל בשנת ג' תכט.]

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן