יא – איסור עשיית מלאכה לנשים

[13]. שבה”ל והטור תרע, א, מביאים מנהג שנשים אינן עושות מלאכה כל שמונת הימים, וכתבו שאין להקל למי שנוהגת כך. והב”י כתב שהואיל ואין בזה צד איסור, אין למנהג זה מקום. והחכ”צ פט, אף כתב שיש איסור להימנע ממלאכה בכל היום כי הבטלה מביאה לידי חטא. וכ”כ במ”ב תרע, ה. ובמ”א כתב שיש נוהגות להימנע ממלאכה כל זמן שהנרות דולקים בביה”כ שהוא עד חצות הלילה, ויש נוהגות להימנע ממלאכה בכל היום הראשון והשמיני. ובמ”ב ד’ כתב להימנע רק חצי שעה. בספר חסידים קכא, כתב, שראוי גם לגברים להימנע מעשיית מלאכה, אבל לא נהגו כן. ואף שלכאורה לפי הטעם הראשון היה נכון לאסור בחצי השעה הראשונה גם טיגון ובישול, נהגו להתיר. ואפשר לומר שהעיקר לעשות היכר של איסור, ומתוך כך יזכרו שאסור להשתמש לאור הנרות. ומ”מ י”א שמשפחות שנהגו להחמיר יותר, עליהן להמשיך במנהגן, ועי’ בבא”ח וישב כז, כה”ח תרע, ט. ועי’ בפנה”ל מועדים יא, ז, שגיהוץ לצורך לבישה במועד מותר.

[14]. אמרו חכמים שנשים חייבות במגילה, ארבע כוסות והדלקת נרות חנוכה, כי “אף הן היו באותו הנס” (מגילה ד, א, פסחים קח, ב, שבת כג, א). לתוס’ והרבה ראשונים, עיקר החיוב לגברים ואף הנשים חייבות, כי גם הן ניצלו ממצרים ומהמן ומהיוונים. ולרש”י ורשב”ם (פסחים קח, ב), חיובן נובע מזה שהיו שותפות מרכזיות באותו הנס, שכן למדנו בסוטה יא, ב, בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ממצרים, שלמרות הגזירות האמינו בה’ ועודדו את בעליהן והולידו ילדים. וכן בפורים, הנס בא על ידי אסתר, ובחנוכה על ידי יהודית. ומבחינה זו שייכותן למצווה קודמת לגברים, ולכן רק הן מקפידות להימנע ממלאכה בעת שהנרות דולקים.

ועי’ לעיל א, ז, לעניין ר”ח, שהוא במעלה אצל הנשים יותר מאצל הגברים, מתוך שלא חטאו בעגל ותרמו למקדש. ואפשר לומר שלכן גם בחנוכה יש להן יותר מעלה, שאז סיימו את עבודת המשכן, ואז חנכו את המקדש בימי החשמונאים. וגם בחינת תושבע”פ שהזכרנו לעיל קשורה למידת המלכות הקשורה לבחינת הנקבה, ועו”ע בבא”ח וישב כז. ועי’ בפנה”ל תפילת נשים ו, ב, בעניין ברכת ‘שעשני כרצונו’, ושם ז, א, לעניין תלמוד תורה, ובפרק ג, על מעלת הגברים והנשים וסדר גילוי המעלות.