חיפוש
Close this search box.

פניני הלכה

יא – מנהג נשים להימנע ממלאכה

מנהג נשים להימנע מעשיית מלאכה בשעה שנרות החנוכה דולקים. והיו נשים שנהגו להימנע מעשיית מלאכה במשך כל ימי החנוכה, ובמיוחד ביום הראשון והשמיני. אולם למעשה המנהג להימנע ממלאכה בשעה שהנרות דולקים, ואף זאת רק בחצי השעה הראשונה שבה יוצאים ידי חובת המצווה.

המנהג הוא להימנע ממלאכות שאסורות בחול המועד, ככיבוס, תפירה וכיוצא בזה, אבל בישול וטיגון מותר.[13]

שני טעמים נאמרו למנהג. הראשון, כדי שלא יטעו להשתמש באור נרות חנוכה. וכיוון שהנשים עלולות לטעות בזה יותר, רק הן נמנעות ממלאכה בשעה שהנרות דולקים. השני, מפני קדושת ימי החנוכה, שאומרים בהם הלל והם דומים לחול המועד וראש חודש. ובשעה שהנרות דולקים, מתגלה קדושת היום. ורק נשים נהגו בזה, מפני שיש להן זכות מיוחדת בחנוכה, שמתוך גבורתה של יהודית ונשים אחרות התחיל הנס.

כשנתבונן, נמצא כי פעמים רבות יש שני טעמים למנהגי הנשים. הראשון, מפני שהן אחראיות על מלאכות הבית ועלולות לטעות להשתמש לאור הנר, והשני, מפני מעלתן היתרה, שעל כן קדושת היום מתגלה אצלן יותר.[14]


[13]. שבה"ל וטור תרע, א, כתבו שיש נוהגות שלא לעשות מלאכה כל שמונת הימים, ואין להקל למי שנוהגת כך. וב"י כתב שהואיל ואין בזה צד איסור, אין למנהג זה מקום. וחכם צבי פט, אף כתב שיש איסור להימנע ממלאכה כל היום, כי הבטלה מביאה לידי חטא. וכ"כ במ"ב תרע, ה. במ"א כתב שיש נוהגות להימנע ממלאכה כל זמן שהנרות דולקים בביה"כ, שהוא עד חצות הלילה, ויש נוהגות להימנע ממלאכה כל היום הראשון והשמיני. ובמ"ב ד' כתב שנוהגים להימנע רק חצי שעה. בספר חסידים קכא, כתב שראוי גם לגברים להימנע מעשיית מלאכה, אבל לא נהגו כן. ואף שלכאורה לפי הטעם הראשון המובא למעלה בהמשך, היה נכון לאסור בחצי השעה הראשונה גם טיגון ובישול, נהגו להתיר. ואפשר ללמוד מזה שהטעם השני הוא העיקר. ואפשר לבאר גם על פי הטעם הראשון, שהעיקר לעשות היכר של איסור, ומתוך כך יזכרו שאסור להשתמש לאור הנרות. י"א שמשפחות שנהגו להחמיר יותר, עליהן להמשיך במנהגן, ועי' בבא"ח וישב כז, כה"ח תרע, ט. עי' בפנה"ל מועדים יא, ז, שגיהוץ לצורך לבישה במועד מותר, ולכן גם אצלנו מותר.

[14]. אמרו חכמים שנשים חייבות במגילה, ארבע כוסות והדלקת נרות חנוכה, כי "אף הן היו באותו הנס" (מגילה ד, א, פסחים קח, ב, שבת כג, א). לתוס' והרבה ראשונים, עיקר החיוב לגברים ואף הנשים חייבות, כי גם הן ניצלו ממצרים ומהמן ומהיוונים. ולרש"י ורשב"ם (פסחים קח, ב), חיובן נובע מזה שהיו שותפות מרכזיות באותו הנס, שכן אמרו חכמים (סוטה יא, ב), בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ממצרים, שלמרות הגזירות האמינו בה' ועודדו את בעליהן והולידו ילדים. וכן בפורים, הנס בא על ידי אסתר, ובחנוכה על ידי יהודית. מבחינה זו שייכותן למצוות הדלקת הנרות קודמת לגברים, ולכן רק הן מקפידות להימנע ממלאכה בעת שהנרות דולקים.

ראו לעיל א, ז, לעניין ראש חודש, שהוא במעלה אצל הנשים יותר מאצל הגברים, מתוך שלא חטאו בעגל, ותרמו למקדש. ואפשר לומר שלכן גם בחנוכה יש להן יותר מעלה, שאז סיימו את עבודת המשכן, ואז חנכו את המקדש בימי החשמונאים. גם בחינת תורה שבעל פה שהזכרנו לעיל קשורה למידת המלכות הקשורה לבחינת הנקבה, ועי' בבא"ח וישב כז. ועי' בפנה"ל תפילת נשים ו, ב, בעניין ברכת 'שעשני כרצונו', ושם ז, א, לעניין תלמוד תורה, ובפרק ג, על מעלת הגברים והנשים וסדר גילוי המעלות.

תפריט