חיפוש
Close this search box.

פניני הלכה

י – סעודות בחנוכה

ימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אבל שלא כמו בפורים שמצוות היום לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה אין מצווה מחייבת לקבוע סעודה. והטעם לכך, מפני שבזמן הפורים נגזרה גזירת השמדה כנגד קיומו של הגוף, ועל כן המצווה לשמוח גם בגוף על ידי אכילה ושתייה. אך לעומת זאת בחנוכה הניצחון היה רוחני, שהרי גזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה בלבד, ומי שהיה מקבל על עצמו לנהוג כיווני היה מציל את עצמו. לכן עיקר עניינם של ימי החנוכה הוא רוחני, להודות ולהלל לה' שעזר לנו לשמור את התורה ומצוותיה (לבוש).

ואף שאין חובה לקבוע סעודות בחנוכה, לדעת הרבה פוסקים יש מצווה לקיים בחנוכה סעודות, כדי לשמוח בישועה שעשה ה' לישראל בימים ההם בזמן הזה. ויש אומרים שעל נס ההצלה הרוחנית קבעו חכמים לומר הלל והודאה, ולזכר חנוכת בית המקדש ראוי לקיים סעודות.

למעשה, נוהגים להרבות בסעודות בחנוכה, ומרבים לומר בהם דברי תורה, שירות ותשבחות, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצווה. בנוסף, על ידי דברי התורה יקבלו הסעודות את אופיו המיוחד של חנוכה, שעיקרו שמחה רוחנית, ומתוך כך תימשך השמחה לסעודה.[11]

נהגו לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, לזכר הנס שנעשה בהם, שאחד משרי יוון הרשעה גזר על ישראל שהיו תחת שלטונו, שכל בתולה שעומדת להינשא תיבעל לו תחילה. ונמשכה גזרתו כשלוש שנים, עד שהגיע זמן נישואיה של יהודית בת יוחנן כהן גדול, והיא האכילה אותו מאכלי חלב, ולאחר שנרדם הרגתו, ונעשתה ישועה לישראל. ואף שמעשה זה היה לפני ימי החנוכה, מכוח זיכרון מעשה גבורתה של יהודית התעצמו אח"כ החשמונאים והעזו למרוד ביוונים, ועל כן מעשה גבורתה שייך לנס החנוכה. עוד נהגו לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כסופגניות ולביבות.[12]


[11]. ברמב"ם ג, ג, כתב שהם ימי "שמחה והלל", וכ"כ רי"ץ גיאת ועוד ראשונים, והדרך לבטא שמחה בסעודות מצווה. וכ"כ מהרש"ל וב"ח ועוד רבים. ולראבי"ה חובה לסעוד על הפת בחנוכה, ולכן לדעתו מי ששכח לומר 'על הנסים' בברכת המזון צריך לחזור (ואין הלכה כמותו, כמובא לעיל הערה 7). לעומת זאת, דעת מהר"ם מרוטנברג (סי' תרה) שאין מצווה לקיים סעודות בחנוכה, ולכן הסעודות שמקיימים בחנוכה הן רשות, וכן כתב בשו"ע תרע, ב. למעשה הכריעו כמה ראשונים, וכ"כ רמ"א, שיאמרו בסעודות דברי תורה ובכך לכל הדעות ייחשבו סעודות מצווה.

[12]. המנהג לאכול מאכלי חלב מובא בר"ן לשבת כא, ב, וברמ"א תרע, ב, ובעוד ראשונים ואחרונים. סיפור מעשה יהודית מובא במשנ"ב תרע, י. לדעת רבים מעשה יהודית לא היה בימי מרד המכבים. ובאר בבא"ח וישב כד, שכיוון שאף הוא היה כנגד אויב ממלכי יוון שרצה להעביר את ישראל על דתם, צירפו לחנוכה את המנהג לזכר הנס הזה. ולמעלה הוספתי ביאור לזה. מנהג נוסף שהוזכר במעט ספרים, לאכול מאכלים מטוגנים בשמן זכר לנס פח השמן. וכתב רבנו מימון אביו של הרמב"ם (בפירושו על עניין חנוכה), שאין להקל בשום מנהג, ואפילו מנהג קל כאכילת סופגניות, והוא מנהג קדמונים, ואין לבזות מנהגי האומה.

תפריט