חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – מעמד בתי המשפט החילוניים

ציוותה התורה (שמות כא, א): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ופירשו חכמים (גיטין פח, ב): לפניהם היינו דווקא לפני דייני ישראל, ולא לפני דייני גויים. ואפילו אם במקרה באותו עניין דייני הגויים פוסקים כתורה, אסור לילך לדון בפניהם, שנאמר (דברים א, יז): "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלוֹהִים הוּא", ודייני ישראל הסמוכים איש מפי איש עד משה רבנו פוסקים הלכה בשליחות אלוקית. ואמנם, כשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני – פסקה הסמיכה בישראל, שאין סומכים אלא בארץ ישראל (עי' לעיל א, ד), ומעמדם של הדיינים נשתנה. שעד אז היה לחכמי ישראל הסמוכים תוקף עצמי לשפוט את העם, ומשנפסקה הסמיכה שוב אין לחכמי ישראל סמכות עצמית. אך בכל זאת, אסור לדון אלא בפניהם, לפי שהם נחשבים שליחים של הדיינים שנסמכו בעבר, ומכוח שליחותם הם מורים הלכה בכל אותם הדינים השכיחים שאם לא ידונו בהם ייגרם נזק.

עמדת רובם המכריע של הרבנים שבתי המשפט החילוניים בישראל נחשבים 'ערכאות של גויים' ואסור לדון לפניהם, הואיל ושיטת המשפט שלהם אינה על פי תורת ישראל. ואף ש'דינא דמלכותא דינא', כלומר מותר לשלטון המקובל לחוקק חוקים ולתקן תקנות, ואף בתי הדין הרבניים בבואם לפסוק הלכה צריכים להתחשב בחוקים אלו כמחייבים. אולם אין לשום מלכות או שלטון תוקף לבטל באופן גורף את המצווה לדון בדין תורה בפני דייני ישראל. לפיכך כל סכסוך צריך להתברר בפני דיינים שדנים על פי התורה. ואם הנתבע מסרב להישפט בפני בית דין כשר, על התובע ללכת לבית דין או רב שעוסק בדיני ממונות, ולקבל ממנו רשות ללכת ל'ערכאות' כדי להציל את ממונו, ואז יוכל לתובעו ב'ערכאות', שכן הלך ל'ערכאות' ברשות דייני ישראל (עי' רמב"ם שם, ובדיני ממונות לרב בצרי, ח"א שער י' פרק ה').

לדעת רבים מהרבנים אף חלים על בתי המשפט החילוניים שבישראל ועל ההולכים לדון בפניהם דברי הרמב"ם החמורים (הל' סנהדרין כו, ז): "כל הדן בדיני גויים ובערכאות שלהם, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע וכאילו חרף והרים יד בתורת משה רבנו".

אמנם ישנם תלמידי חכמים ומשפטנים שעל פי סברות שונות פקפקו באיסור ובהשלכותיו החמורות, מתוך טענה שכל מה שהציבור מחליט הוא בעל תוקף, והציבור רשאי להחליט לדון על פי סברות אנושיות ושיטות משפט שונות שהוכחו כמוצלחות במדינות מודרניות. אולם נראה שלאחר הניסיון שהצטבר במשך השנים, ניתן לראות בעליל את חומרת החטא ואת גודל עונשו, שבית המשפט הוא כיום המוסד הפוגע ביותר בזהותה היהודית של מדינת ישראל, בביטחונה וביכולתה ליישב את הארץ.

חובה לציין, שגם לאחר שנזכה להעמיד את מערכת המשפט האידיאלית על פי תורת ישראל, נהיה חייבים לקבוע תקופת ביניים, שבה ידונו כל החוזים, ההסכמים, והתיקים הפליליים, על פי מערכת המשפט הנוכחית, כדי שלא למוטט את מערכות החברה והכלכלה שהתבססו עליה. לכן המעבר למשפט התורה צריך להיות הדרגתי, באופן ששום אדם לא יפגע מהשינוי.[1]


[1]. השופט פרופ' ר' מנחם אלון בספרו 'המשפט העברי' ח"ג עמ' 1607-1605, והשופט פרופ' ר' יעקב בזק, בתחומין ב' עמ' 527-523, והרב פרופ' יצחק ברנד, סוברים שאין על בתי המשפט החילוניים בישראל דין 'ערכאות של גויים' שאסור לדון לפניהם. לעומתם העמדה המקובלת על הרבנים שדינם כדין 'ערכאות של גויים', ונזכיר את המפורסמים שבהם: כך כתב הרב יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל בעת הקמת המדינה: "כעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהילה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גויים… ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן" (התורה והמדינה כרך ז; 'תחוקה לישראל על פי התורה' כרך א' עמ' 148, 152, שם הגיב בחריפות על עמדת הרב גורן שנטה בצעירותו להתיר הזדקקות לבית משפט חילוני). וכן סברו הרב צבי פסח פרנק; ציץ אליעזר יב, פב; 'חזון איש' (סנהדרין טו, ד), הרב מרדכי אליהו (תחומין ג, עמ' 244), והרב עובדיה יוסף (יחו"ד ד, סה). בפועל הממסד המשפט החילוני ובמיוחד הערכאה העליונה, הוא המוסד הממלכתי הפוגע ביותר בזהותה היהודית של המדינה וביטחונה. כדוגמה נזכיר מקצת מהחלטות המערכת המשפטית.

פגיעה בזהותה היהודית של המדינה: א) פגע במעמדה של השפה העברית כשפת המדינה, תוך שהוא כמעט משווה את השפה הערבית לשפה העברית. ב) מנע פסילת מפלגות ומועמדים אנטי ציוניים מלהתמודד לכנסת, וזאת בניגוד לעמדת ועדת הבחירות שהסתמכה על חוק יסוד הכנסת האוסר התמודדות של מפלגה ששוללת את זהותה היהודית של המדינה. ג) בית המשפט סיכל החלטות ממשלה וחוקים שחוקקה הכנסת שנועדו לגרש מסתננים אפריקאים מהארץ. ד) היועץ המשפטי מנע מהמדינה להתנגד לאיחוד משפחות ערביות בטענה דמוגרפית כדי לשמור על הרוב היהודי אלא התיר להתנגד רק מטעמים בטחוניים, ואף את זאת בג"ץ אישר ברוב שברירי. (אלו דוגמאות מעטות).

פגיעה בענייני הלכה ורבנות: א) בשורת החלטות פגע בית המשפט בערכי השבת, תוך שהוא מתיר יותר ויותר חילולי שבת ציבוריים (בתי קולנוע, מרכזי קניות מחוץ לערים חנויות "נוחות" בתוככי תל אביב וכו'). ב) בשורה של החלטות התערב בג"ץ בשיקול דעתם של רבני ערים ביחס למתן כשרות. ג) חייב את בתי הדין לפסוק על פי החוק החילוני בענייני ממונות. ד) אסר על בתי הדין הממלכתיים לשמש כבוררים לפי חוק הבוררות. ה) הכנסת חוקקה את 'חוק יסודות המשפט', לפיו, בכל שאלה משפטית שהחוק הישראלי לא הכריע, בית המשפט צריך לפנות אל ערכי מורשת ישראל, אולם בפועל בית המשפט העליון רוקן חוק זה מתוכן. ו) מוסד היועץ המשפטי כפה השתתפות של נשים זמרות ושחקניות בטקסים רשמיים וחצי רשמיים, בלא להתחשב בעמדת ההלכה והציבור הדתי והחרדי.

פגיעה בערך יישוב הארץ: כבר מאה וחמישים שנה מתרחש מאבק לאומי בין היהודים והערבים על ארץ ישראל. כדי לגאול את הארץ וליישבה הוקמה הקרן הקיימת לישראל ואחר כך מדינת ישראל. אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פוגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה: א) אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות המיועדת ליהודים בלבד. ב) אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב (ייהוד הגליל והנגב), ובכך ביטל את האידיאל שליווה את התנועה הציונית מראשיתה. ג) אפילו ביחס לקרקעות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי יהודים בלבד, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, הורה היועץ המשפטי שלא להעדיף יותר התיישבות יהודית. ד) בעקבות עתירות ארגוני שמאל בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים, המחייבים הליכים משפטיים לבירור הבעלות על הקרקע בפני בתי משפט השלום והמחוזי. ה) בית המשפט אסר על המדינה לרסס מן האוויר בקוטלי זרעים חלקות של בדואים בנגב שנזרעו שלא כחוק, למרות שהוכח שזו שיטה יעילה לבלימת השתלטותם על אדמות המדינה. ו) בית המשפט אסר על ראש הממשלה נתניהו בשלהי כהונתו הראשונה לסגור את האוריינט האוס בטענה שממשלתו היא 'ממשלת מעבר', ולעומת זאת דחה עתירה זהה נגד שיחות טאבה בשלהי כהונתו של ברק. (אלו דוגמאות בלבד).

פגיעה בביטחון ישראל: א) בית המשפט אסר טלטול נחקרי שב"כ גם במצבים של "פצצה מתקתקת". ב) ביטל את "נוהל שכן", שיטה שהצילה חיי חיילים רבים. ג) הציב מגבלות חמורות שקושרות את ידי צה"ל באשר לפגיעה במחבלים שעומדים לבצע פיגוע. ד) פסל חוק שנחקק בכנסת והתיר לעצור מחבלים "קשים" במשך שבועיים בלי לראות שופט, למרות הצורך הביטחוני שבכך כדי להוציא מהם מידע. ה) בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, במקומות רבים הורה על פירוק והזזת קטעים בגדר ההפרדה או בגדרות היישובים, וכן הורה לפתוח כבישים ולהסיר מחסומים, תוך ידיעה ברורה שהדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני. ו) בשורה של החלטות, בית המשפט והממסד המשפטי כפו על צה"ל גיוס בנות ליחידות לוחמות, בניגוד לעמדת הוועדות המקצועיות.

לעתים עצם העובדה שבג"ץ מתחיל לדון בעתירות מסוימות גורמת למערכת השלטונית לסגת מתוכניתה. לדוגמא: בג"ץ קיים דיונים בעתירות השמאל נגד צמצום אספקת דלק, חשמל ומצרכים שונים לעזה, ובעקבות זאת הורה היועץ המשפטי, מר מזוז, לממשלה להתקפל מתוכניתה. די בסקירה תמציתית זו כדי לקבוע כי המערכת המשפטית היא כיום הממסד המנוכר והפוגע ביותר בערכי היהדות והציונות בישראל.      ←

חובה לציין שיש בממסד המשפטי גם צדדים חיוביים רבים: בתחום הדרך ארץ שקדמה לתורה הוא נוהג באופן סביר, ובעצם קיומו הוא מסייע לשמירת החוק והסדר וקיומה התקין של המערכת החברתית והכלכלית. וגם אם לא היה מתנהל ברמה סבירה של הגינות, עדיין היו חלים על עצם קיומו דברי חכמים "הוי מתפלל לשלומה של מלכות, שאילמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן