ח – סעודות מצווה בבית הכנסת

שאלה: האם מותר לערוך בבית כנסת סעודות של מצווה, כגון סעודות ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה וכדומה?

תשובה: בתלמוד הירושלמי מסופר שהיו נוהגים לאכול סעודות קידוש החודש ועיבור השנה בבית הכנסת. מכאן שאף שככלל אסור לאכול בבית הכנסת, סעודות מצווה מותר (פסחים א, ה; סנהדרין ח, ב; שו”ע או”ח קנא, ד).

אלא שיש אומרים שרק סעודות מצווה קטנות שאין שותים בהן יין התירו בבית הכנסת. שכן המקור להיתר הוא מסעודות עיבור השנה שבהן אכלו פת וקטניות בלבד. אולם סעודות שבת, או סעודת ברית מילה, פדיון הבן וכדומה, אסור לאכול בבית כנסת, מפני שהן סעודות גדולות ששותים בהן יין. ורק מסיבת סיום מסכת, שיגישו בה אוכל פשוט, מותר לערוך בבית הכנסת (מגן אברהם קנא, ה; ולכך נוטה דעת ערוה”ש קנא, ו).

אבל לדעת הרבה פוסקים, כל סעודת מצווה עם שתיית יין מותר לערוך בבית הכנסת, ובתנאי שישמרו על קדושת המקום ולא ישתכרו. שכן היו נוהגים בשבת לקדש על היין בבית הכנסת, בשביל האורחים העניים שסעדו סעודות שבת בבית הכנסת (בן איש חי ש”א ויקרא ד; ציץ אליעזר יד, כו). בנוסף לכך, באותן קהילות שמאז ומתמיד נהגו לערוך בבית הכנסת סעודות שבת, סעודות ברית ושאר סעודות מצווה, נחשב הדבר כאילו התנו על כך במפורש, ומלכתחילה קדושת בית הכנסת לא חלה באופן כזה שתאסור עליהם לערוך את סעודות המצווה בבית הכנסת (מ”ב קנא, כ, ושעה”צ יד).[5]

לסיכום, במקום שרגילים לערוך סעודה שלישית בבית הכנסת, מותר להמשיך במנהגם. ובמקום שרגילים לערוך סעודות ברית מילה ופדיון הבן בבית הכנסת, מותר לערוך כל סעודת מצווה, ובכלל זה גם סעודת בר מצווה, וסעודת חתונה ושבע ברכות. וזאת בתנאי שייזהרו מאוד לשמור על קדושת בית הכנסת, ויימנעו משיחות בטלות וקלות ראש. וכן ייזהרו מעירוב גברים ונשים בבית הכנסת.

אבל במקום שלא נהגו לערוך סעודות מצווה בתוך בית הכנסת, לכתחילה עדיף לנהוג כדעת המחמירים, שלא לערוך בתוך בית הכנסת סעודות מצווה גדולות שמגישים בהן יין. והרוצים להקל רשאים, שכן דעת הרבה פוסקים.


[5]. אמנם לדעת שו”ע קנא, יא, עפ”י תוס’ ורא”ש, תנאי אינו מועיל לזה. אבל לדעת ר”ן ורמב”ן, התנאי מועיל לשעת הדחק, ולדעת רש”י ואו”ז מועיל אף שלא בשעת הדחק. וכתבו ט”ז ומ”ב שהלכה כמותם (באו”ה קנא, יא, ‘אבל’, מ”ב כ, ושעה”צ יד). עוד כתב בבאור הלכה (קנא, יא, ‘אבל בבתי כנסיות’), שלדעת כל הפוסקים שהוזכרו, תנאי מועיל אף לבתי כנסת שבארץ ישראל, ושלא כשיטת תוס’ ושו”ע.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן