לאחר שלמדנו, כי בני אהרן הכהנים נבחרו לברך את ישראל, משום שתפקידם להיות אנשי הרוח והחסד בעם, יש מקום לשאול: איך יתכן שגם כהנים שאינם צדיקים מברכים את ישראל, הרי אין להם זכויות שבעבורן יתברכו ישראל? לא זו בלבד אלא שגם כהן שעובר עבירות, כגון אכילת נבלות וגילוי עריות, מצווה שיעלה לדוכן ויקיים את המצווה שציווה ה' את הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה.
ההסבר לכך הוא, שבאמת ה' הוא זה שמברך את עמו ישראל באהבה, וכדי שהברכה תתגלה בעולם, צריך שנבטא אותה בשפתיים, דהיינו שנעשה משהו שיביע את הכרתנו בכך שה' הוא מקור הברכה בעולם. הכהנים ככלל הם הקבוצה בעלת התפקיד המקודש בעם ישראל, ולכן הם שהצטוו להיות השליחים שמבטאים את הרצון האלוקי לברך את עם ישראל. אולם הברכה אינה תלויה בצידקותו הפרטית של הכהן המברך, אלא ברצון האלוקי לברך את עם ישראל (רמב"ם הלכות תפילה טו, ז; ועי' עולת ראי"ה עמ' רפג).
לכן גם כהן רשע שחטא בעבירות רבות, מצווה שיברך ברכת כהנים, משום שהברכה היא מהקב"ה ולא מהכהן. ואם יבטל את עצמו מלברך, רק יוסיף עוד חטא על חטאיו. וכמו שכתב על זה הרמב"ם בהלכות תפילה (טו, ו): "אין אומרים לאדם רשע: הוסף (עוד) רשע והימנע מן המצוות".
אמנם לעניין מתן תרומות ומעשרות לכהנים וללויים, מצווה ליתנם לכהנים ולויים תלמידי חכמים שלומדים ומלמדים תורה. וכפי שהורה המלך חזקיהו (דברי הימים ב' לא, ד): "וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'". ורק אם לא היו שם כהנים ולויים שעוסקים בתורה, צריך לתת את התרומות והמעשר לכהנים ולויים שאינם תלמידי חכמים, מפני שכלל השבט נועד לכך, שהרי אין לו נחלה בארץ. אמנם מיד כאשר יגיעו לשם כהנים ולויים תלמידי חכמים, יחזרו לתת להם את המתנות (ראו פנה"ל כשרות ז, ג, 1).
