חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ה – העבירות שפוסלות את הכהן מלשאת את כפיו

אמנם יש חטאים שפוגעים בקדושת הכהונה, כגון כהן שנושא גרושה או אינו נזהר מלהיטמא למתים, וכיוון שחטא הכהן באיסורים שנועדו לשמור על קדושתו המיוחדת, קנסו אותו חכמים שלא יעלה לדוכן, ולא יעלו אותו לתורה בעלייה הראשונה המיוחדת לכהנים. ואם ירצה לחזור בתשובה, עליו לגרש תחילה את אשתו הפסולה, ולנדור נדר על דעת רבים שיותר לא ישא נשים שאסורות עליו, ולאחר מכן יוכל לחזור ולישא כפיים ולעלות לתורה בעליית הכהן. וכן אם היה רגיל להיטמא למתים, עליו לקבל על עצמו ששוב לא יטמא למתים (שו"ע או"ח קכח, מ, מא).

כהן שעבד עבודה-זרה נפסל מלברך ברכת כהנים. ולומדים זאת מדין עבודת בית-המקדש, שכשם שכהן שעבד עבודה-זרה פסול מעבודת בית-המקדש, כך הוא פסול מלשאת את כפיו (מנחות קט, א, ותוס' שם). אבל אם חזר בתשובה שלימה, יוכל לחזור ולשאת את כפיו (שו"ע או"ח קכח, לז).

ישנם פוסקים שמשווים את דינו של מחלל שבת בפרהסיא, היינו בפני עשרה יהודים, לדין עובד עבודה-זרה, שאסור לו לעלות לדוכן (מ"ב קכח, קלד). אבל למעשה דעת רוב הפוסקים, שאם הוא אינו מתכוון להכעיס ולמרוד במצוות התורה, למרות שהוא מחלל שבת, רשאי לעלות לדוכן (ראו פנה"ל תפילה כ, י; כשרות כט, יג).

כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר (ישעיהו א, טו): "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם… יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ברכות לב, ב). כלומר, רק ידיים שנקיות מדם, כשרות לברכת כהנים. וכשם שאסור להכין אבנים למזבח בעזרת ברזל, משום שהברזל מקצר את ימיו של האדם ואילו המזבח נועד לעשות שלום ולהאריך ימיו של אדם, כך כהן שידיו מגואלות בדם, אינו יכול לשאת את כפיו ולהשפיע על עם ישראל ברכה ושלום. תפקידו של הכהן להוסיף חסד וחיים, כמו אהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וכהן שהרג, פגם ביסוד כהונתו. וזאת בתנאי שהרג שלא על פי הדין, אבל כהן שהרג באויבי ישראל במלחמה כשר לברכת כהנים, וכדרך פנחס בן אלעזר והחשמונאים, שנלחמו באויבי ישראל וביטאו בכך את כהונתם.

יש אומרים שתשובה אינה מועילה לכהן שהרג את הנפש (שו"ע או"ח קכח, לה), ויש אומרים שמועילה (רמ"א). ויש אומרים שלרוצח בשגגה תשובה תועיל, ולרוצח במזיד תשובה לא תועיל.

למעשה, כהן שהרג בשגגה, צריך לבקש מרבו שידריך אותו בסדר תשובתו, ויורה לו אם אחר כך יוכל לשאת את כפיו. גם כהן שדרס בשגגה אדם למוות – פסול מלעלות לדוכן לברכת כהנים. אמנם אם לא היתה רשלנות בנהיגתו, לכל הדעות אם יעשה תשובה על פי הוראת חכם, יוכל אח"כ לשוב ולישא את כפיו (ראו פנה"ל תפילה כ, יא).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן