למדנו שאסור לכהן להיטמא למתים, כלומר, אסור לו לגעת במת או לשהות עמו תחת קורת גג אחת. לפיכך, לדעת רבים אסור לכהן ללמוד רפואה, משום שגם בעת הלימודים וגם בעת עבודתו בבית-חולים ייאלץ להיטמא פעמים רבות למתים. ואף שיש מצווה להציל חיי אדם, כיוון שיש הרבה ישראלים שיכולים ללמוד רפואה, אין צורך שדווקא הכהנים שאסור להם להיטמא למתים ילמדו רפואה (אג"מ יו"ד ח"ג קנה).[4]
לגבי עבודת כהן בבית-חולים, נחלקו האחרונים. יש אוסרים, הואיל וישנו חשש סביר שימות שם מת, ויימצאו הכהן והמת תחת קורת גג אחת (אג"מ שם). ויש מקילים לכהנים לעבוד בבית-חולים, משום שבכל פעם שהם נכנסים לבית-החולים, יש ספק, אולי באותה שעה אין שם מת, או שהטומאה לא תעבור מהאזור של המת למקום שבו הכהן עובד, כגון שיש מחיצות שלימות בין האגף של המת למקום עבודת הכהן, וכן מצרפים דעת הסוברים שטומאה עוברת מחדר לחדר דרך פתח מדרבנן, ולצורך גדול מקילים. אבל ללמוד רפואה מסכימים שאסור, משום שלימודי הרפואה מצריכים מהכהן שיתבונן וייגע במתים (ציץ אליעזר טז, לג; יז, ח; רשז"א בנשמת אברהם שע, ב, הערה 2).
והרב גורן פסק, שלכתחילה ראוי שכהן לא יעבוד בבית-חולים ולא ילמד רפואה, אבל אם הדבר בנפשו, וכל חשקו של הכהן הוא רק ללמוד ולעסוק ברפואה, ניתן להתיר לו משום שיש בזה מצווה של הצלת נפשות.[5]
למעשה אין לכהן ללמוד רפואה או לעבוד בבית חולים, ואם הוא מאוד רוצה ללמוד רפואה, או שזו העבודה היחידה שמציעים לפניו, ישאל שאלת חכם.
[5]. ההיתר מבוסס על כך שהכהן יענוד שרשרת עם תכשיט של רומח קטן ממתכת שנגעה במת, שדין טומאתם כאבי אבות הטומאה, ומאחר שלהרבה פוסקים אין איסור שהכהן יגע במתכת שנגעה במת, כמובא ברמב"ם הלכות אבל ג, ב, וברמ"א יו"ד שס"ט, ממילא הוא רשאי לענוד את השרשרת. ומאחר שהוא כבר טמא, אין איסור שיוסיף ויטמא על-ידי טומאה נוספת כל זמן שהמתכת נוגעת בגופו (כך כתב בספר היובל לרב קירשנבלום עמ' כט). ויש שחלקו וסברו, שאף שהוא טמא מהשרשרת, אסור לו להיטמא מטומאת מת ממש (הרב בלייך והרב הלפרין בקובצי הלכה ורפואה ח"ג וח"ד).
