כיוון שמצווה לכבד את הכהן משום שהוא מיועד לתפקידים מקודשים, נפסקה הלכה (ירושלמי ברכות ח, ה), שאין להשתמש בכהן, ומי שמשתמש בו הרי הוא כמועל (מזלזל) בהקדש. שכן השווה עזרא הסופר את כלי המקדש והכהנים זה לזה, כשם שהמשתמש בכלי המקדש לצרכי חולין מועל, אף המשתמש בכהנים מועל.
אולם קשה, הרי הלכה שאם כהן גנב ואין לו יכולת לשלם, עליו להימכר לעבד עברי למספר שנים, ובתשלום עבור עבדותו יחזיר את גנבתו.[3] מכאן שאפשר להשתמש בכהן. התשובה לכך היא, שמשום קדושתו של הכהן, אסור לבקש ממנו עזרה ולהשתמש בו. אבל אם הכהן מיוזמתו רוצה להשכיר את עצמו לעבודה, מותר למעבידו להעסיקו בכל עבודה, שהרי הכהן מקבל על כך משכורת ומרצונו הוא בא לעבודה. וכן אם הכהן גנב ואין לו יכולת לשלם, מאחר שחובתו לשלם את גנבתו, מותר למוכרו כעבד עברי למספר שנים.
על פי זה נפסק להלכה, שהאיסור להשתמש בכהן הוא רק כאשר מבקשים ממנו את העזרה בצורה כזו שלא יהיה לו נעים לסרב, שאז כאילו כופים אותו לעזור. אבל אם הכהן מעצמו רוצה לעזור, מותר לקבל את עזרתו. וכן אם מבקשים ממנו עזרה באופן שיוכל לסרב בלא לחוש אי נעימות, אם הסכים לעזור, מותר לקבל את עזרתו. ואמנם יש מחמירים, שכל זמן שהכהן לא מרוויח שכר או טובת הנאה אחרת, אין להשתמש בו (ט"ז או"ח קכח, לט). אבל לדעת רוב הפוסקים אם הכהן מוכן ברצון לסייע לישראל, אין בזה איסור (רמ"א או"ח קכח, מה; ערה"ש קכח, עב).
כהן שבתו יצאה מכלל ישראל להתחתן בגויים, אין מצווה יותר לקדשו ולכבדו, משום שנאמר (ויקרא כא, ט): "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת – אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת". ואף שהוא עצמו עדיין חייב לשאת כפיים ולשמור על כל מצוות הכהונה, הציבור אינו מחויב לכבדו (עי' רמ"א או"ח קכח, מא).
