ו – מצווה לכבד כהן

נאמר בתורה בפרשת הכהנים (ויקרא כא, ח): “וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלוֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב, קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם”. מכאן למדו חכמים שיש לכבד ולהקדים את הכהן לכל דבר שבקדושה. הוא מברך ראשון, ופותח בדברים ראשון, ואף בסעודה יש להקדים את הכהן ולתת לו מנה יפה תחילה.

למרות שהכהנים ככלל נבחרו להיות אנשי החכמה והחסד בעם ישראל, אין זה שולל מכל בן ישראל אחר להיות תלמיד-חכם ואיש רוח. משמעות בחירת הכהנים, לייחד משפחה שלימה לעניינים שבקדושה, שעל-ידי כך יקל עליהם ללמוד ולהתקדם, מאחר שכל בני המשפחה עוסקים באותם הנושאים ומחזקים איש את רעהו (לעיל הלכה א). אבל ברור שכל ישראל שייכים לענייני הרוח והקודש, וכן כתב הרמב”ם (הלכות שמיטה ויובל יג, יג): “ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’, והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים…”

וכן ההלכה לעניין הכבוד. המצווה להקדים ולכבד את הכהן לפני ה’ישראל’ היא כאשר הכהן מלומד יותר, או כאשר הכהן וה’ישראל’ שווים ברמתם הרוחנית. אולם אם ה’ישראל’ תלמיד-חכם גדול יותר מהכהן, אין מצווה להקדים את הכהן לישראל. ויתר על-כן אמרו חכמים (מגילה כח, א), שכל מי שמקדים כהן עם-הארץ לפני ישראל תלמיד-חכם – מחלל את ה’ ומבזה את התורה, ועליו נאמר (משלי ח, לו): “מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת”. ואמרו חכמים במשנה (הוריות ג, ח): שאפילו ממזר, שיחוסו פגום, אם הוא תלמיד-חכם, יש לכבדו יותר מכהן גדול שהוא עם-הארץ.

וכן מסופר בתלמוד (יומא עא, ב), מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית-המקדש במוצאי יום-הכיפורים, וכל העם ליווה אותו בתהלוכה מכובדת לביתו. כיוון שראו את שמעיה ואבטליון, שני חכמי הדור, עזבו את הכהן הגדול והלכו עימם. לאחר מכן כשבאו שמעיה ואבטליון לומר לכהן הגדול שלום, העליב אותם ואמר להם: “יבואו בני העמים לשלום”, והתכוון לרמוז למיעוט ייחוסם, שהיו ממשפחת גרים. ענו לו שמעיה ואבטליון: עדיפים בני גרים שנוהגים כמנהג אהרן, על בן אהרן שאינו הולך בדרכי אהרן הכהן, שהיה חכם וחסיד.

להלכה, אסור להקדים כהן עם-הארץ לפני ישראל תלמיד-חכם. אבל כאשר גם הכהן תלמיד-חכם, למרות שמצד הדין ה’ישראל’ שחכם ממנו קודם, כיוון ששניהם תלמידי חכמים, והכהן אינו נופל באופן משמעותי מרמתו של ה’ישראל’, מותר ל’ישראל’ לוותר לכהן על כבודו, ויש בזה מנהג חסידות, ויזכה עבור זה לאריכות ימים (רמ”א או”ח קסז, יד; מ”ב עא). אמנם, לעניין עליה לתורה, בכל מקרה הכהן קודם, משום דרכי שלום (לעיל ה, ט).

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן