חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – עיר המקלט

כל אדם שגרם למותו של חבירו, מיד בעת שהתברר לו שחבירו נהרג, היה מתחיל לברוח במהירות אל אחת מערי המקלט, כדי שגואלי הדם – קרובי הנרצח, לא יוכלו להשיגו ולהורגו. מרגע שהגיע אל ערי המקלט, היה ניצול מיד גואלי הדם, אבל בית הדין היה שולח ומביאו לפני הסנהדרין. והיו מלווים אותו בדרכו אל בית הדין, כדי למנוע מגואלי הדם לפגוע בו. אם התברר בבית הדין שהרצח בוצע במזיד, היו מוציאים את הרוצח להורג, ואם התברר שרצח בשגגה, היו מחזירים אותו לעיר המקלט.

אע"פ שרק שש ערים נקראו ערי מקלט, בעצם כל ערי הלוויים היו ערי מקלט. אלא שההבדל היה, שאם הרוצח בחר לחיות באחת משש ערי המקלט, לא היה צריך לשלם שכירות עבור דירתו. אבל, אם בחר לחיות באחת מארבעים ושתים הערים הנותרות של הלוויים, היה צריך לשלם שכירות עבור דירתו (רמב"ם הל' רוצח ח, ט-י).

משך גלותו נועד לכפר על עוונו ולתקן את אופיו. משום כך היו הרוצחים צריכים להימנע מכבוד. אם רצו לכבד באיזה דבר את אחד הרוצחים, היה הרוצח צריך לומר להם: "רוצח אני". ואם בכל זאת רצו לכבדו, מותר לו להתכבד (רמב"ם הל' רוצח ז, ז). הסיבה לכך שהגלות נערכה דווקא בערי הלוויים, כדי שיהיה ערך חינוכי לתקופת הגלות. כידוע הלוויים היו ממונים על ענייני הרוח והחינוך בעם ישראל, ועל כן, עריהם היו פזורות בכל נחלות שבטי ישראל כדי שיוכלו להשפיע על כל הציבור. ושם בעיר המקלט, היה אותו רוצח בשגגה, מתחרט על חוסר זהירותו ומתקן את דרכיו.

עוד חשוב לדעת, שאחת מן המטרות של עיר המקלט היתה להרחיק את הרוצח בשגגה מאזור מגוריו, כדי להרגיע את הסכסוך שעלול היה להתפרץ בין משפחת הרוצח לנרצח. סכסוך שבעמים רבים היה יוצר בדרך כלל כדור שלג נוראי של נקמות דם מצד שתי המשפחות. לעומת זאת, השהייה בין הלוויים, אנשי הרוח, היתה מעניקה בטחון, שלשם גואלי הדם לא יגיעו, הואיל ולא יעיזו לחלל את הכללים המקודשים של ערי המקלט. וכך, הריב היה נעצר בעודו באיבו.

רבים מבארים, שהטעם לכך שהרוצח היה צריך לחיות שם עד יום מותו של הכהן הגדול, הוא מפני שלפי רמתו הרוחנית העליונה של הכהן הגדול, מן הראוי היה שישפיע ברכה ומוסריות על כל ישראל עד שלא יקרה בעם ישראל דבר נורא כרצח בשגגה. ואם למרות זאת ארע הדבר, משמע שעבודת בית המקדש לא נעשתה על ידו בשלמות הראויה.

כיוון שיום שחרורם של הרוצחים בשגגה היה תלוי בפטירתו של הכהן הגדול, היה חשש שהרוצחים יתפללו על הכהן הגדול שימות, כדי שיוכלו להשתחרר מן הגלות ולחזור למקום מגוריהם. לכן, בכל ערב יום כיפורים, היו רגילות האמהות של הכהנים הגדולים לכבד את הרוצחים במיני מזון, כדי שלא יתפללו למות בנם, הכהן הגדול.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן