ד – המתקשים להחליט

יש אנשים שמטבעם מתקשים להחליט, אפילו קניית בגד כרוכה אצלם בהתלבטות רבה מהמקובל, והחלטות גורליות קשות עליהם מאוד ומטילות עליהם פחד גדול. וכך בכל פעם שהם מגיעים לקראת החלטה להינשא, כדי לברוח מהצורך להחליט, הם מתחילים להעלות ספקות וטיעונים נגד, והפחד גדול כל כך עד שהרגש החיובי כלפי בן הזוג נעלם. בעיה זו גוברת מאוד אצל רווקים ורווקות מבוגרים. והעצה לגביהם להגביר את מקומו של השכל, שכל זמן שעל פי השיקולים השכליים ההצעה טובה ונעים להם להיות עם בן הזוג, למרות שמבחינה רגשית יש להם ספקות, מצווה עליהם להתחתן, ובמשך הזמן יזכו לשמחה העצומה שבנישואין. ויש כאלה שסובלים מחרדות קשות עד שבלא כדורי הרגעה לא יצליחו לעבור את מחסום ההחלטה להתחתן. הם יעדיפו להיפרד ובלבד שיינצלו מסבל החרדות. ומצווה על בחורים ובחורות שסובלים מזה לפנות לרופא נפש וליטול כדורי הרגעה כדי שיוכלו להינשא.[2]

שאלה: האם בחור או בחורה מבוגרים חייבים להתפשר? תשובה: אפשר לקרוא לזה התפשרות. אולם באמת אין זו התפשרות, כי כאשר בוחרים בת זוג טובה אין בזה שום התפשרות אלא להיפך, חיים שלמים. כלומר, בחור צעיר שמתלהב אינו מודע לכך שבכל בחירה יש התפשרות. אולי בשכל הוא יודע שאין אדם מושלם בעולם, אבל ברגש הוא חש בצדק שחייו יהיו מושלמים. לעומת זאת מבוגר שכבר יודע שהחיים מורכבים יותר, יודע ומרגיש שבכל החלטה יש התפשרות. ולכן הוא סבור שהחיים עם בת הזוג לא יהיו מושלמים. אולם עליו לדעת, שעם כל הקשיים, אכן שלמותו תלויה בנישואיו. זאת היא השלמות האמיתית של האדם, שמתוך המציאות המוגבלת שלו הוא מתקדם ומתעלה. וככל שישקיעו יותר בטיפוח הזוגיות באהבה ושמחה כך יהיו מאושרים ושלמים יותר.

יש חושבים בטעות שהואיל ואמרו חכמים (סוטה ב, א): “ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני”, אין לו מה לדאוג, גם אם יעברו עליו שנים, לבסוף יקבל את זיווגו, ולכן כל זמן שלא מצא את הבחורה המושלמת עבורו, גם אם הבנות שהכיר טובות מאוד, עליו לשמור את עצמו לבת פלוני היפה והמושלמת שלו. אולם עמדתם מוטעית, ובטענות של ‘אמונה’ כביכול, הם פוגעים בעצמם ומבטלים את המצווה המוטלת עליהם להזדרז, לבחור מתוך הבחורות שהציעו לו את הטובה ביותר עבורו, ולהתחתן. שכן הבחירה החופשית היא יסוד האדם, ועליה מושתתת כל התורה, בהטילה על האדם את האחריות המלאה על כל מעשיו. וכתב הרמב”ם בתשובותיו (סי’ תלו) שהראיה לכך ממה שנאמר בתורה על מי שנשא אשה שחוזר ממלחמת הרשות, שמא ימות במלחמה ואיש אחר ישא את אשתו (דברים כ, ז), ואם מן השמים הכריזו שאשתו תינשא לפלוני, הרי גם אם יחזור מהמלחמה ימות באופן אחר ואשתו תינשא לאותו שהכריזו עליו בשמים. ומה יעזור לו שלא יצא למלחמה? אלא שחייבים ללמוד מזה שהחלטותיו ומעשיו של האדם קובעות מי תהיה בת זוגו. וכך כתב התשב”ץ (ב, א) שכל מה שקשור למצוות ה’, ובכלל זה מצוות הנישואין, אינו נגזר מן השמים אלא תלוי בבחירת האדם. וכתב הרמב”ם שבכל מקום שנמצא בחז”ל דברים שנראים לכאורה כסותרים את יסוד הבחירה החופשית, צריך להבין שאין דבריהם כפשוטם, ובכוונתם לעורר אותנו לרעיון עמוק שאינו סותר את הבחירה החופשית.[3]


[2]. ככל שאדם מבוגר יותר כך הוא בדרך כלל פחות מתלהב, הוא גם מודע יותר לקשיים שבחיים, ולכן הוא חושש יותר להחליט על נישואין. אבל רבים מהמבוגרים אינם תולים זאת בגילם אלא נדמה להם שהם נשארו בדיוק כפי שהיו בגיל עשרים, והסיבה היחידה לכך שהם לא מתלהבים, מפני שבת הזוג שאיתה הם נפגשים לא יפה ומושכת מספיק. אולם ככל שהשנים עוברות הם פחות נוטים להתלהב ונעשים יותר בררנים. באופן טבעי ככל שהזמן עובר מציעים להם בחורות יותר מבוגרות, שנחשבות בעיניהן לפחות יפות. וכך הם נכנסים לסחרור הרסני ומסוכן. העצה לכך, להכיר במציאות, לדעת שההתלהבות שהיתה להם כשהיו צעירים לא תחזור. והבחירה שעליהם לעשות עתה צריכה להיות יותר שכלית, מתונה, עמוקה, עם מודעות לקשיים ולחסרונות. אין זה אומר שעליהם להתעלם לגמרי משאלת היופי, אלא שעליהם לתת לה משקל נמוך יותר. חשוב להדגיש, רק בשלב הראשון ירגישו המבוגרים חסרון, אבל בשלבים הבאים שלאחר החתונה, כבר לא צריך להיות הבדל בין צעירים למבוגרים. מפני שאחר החתונה האהבה והשמחה תלויים במידות הטובות, בשמחת החיים, בחיוניות, ובקשר שהולך ונרקם ומעמיק בין בני הזוג.

[3]. עדיין יש צורך לפרש את דברי חכמים (סוטה ב, א): “ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני”. הפירוש הפשוט, שאכן ישנה אחת שהיא המושלמת ביותר, ואם יזכה אדם לתקן עצמו, יזכה לפגוש אותה ולבחור בה. אבל מי שאינו מתוקן, יתכן שיפגוש בה, אבל מפני עיוורונו לא יראה את המעלות הטובות שבה, משהו במראה שלה יפריע לו, וכך יפסיד את השידוך הטוב ביותר עבורו.

עוד אפשר לפרש, שלא הכרזה אחת ישנה בשמים אלא אלפי הכרזות, מהשידוך הטוב ביותר עבור כל אדם עד לגרוע ביותר. לכולן מכנה משותף, ועל כן כולן מתאימות במידה מסוימת, מפני שלכולן מידות ותכונות מסוימות שנדרשות להשלמתו, ולכן כולן נחשבות בת פלוני. אם יזכה להיטיב את מידותיו ומעשיו, יזכה לטובה ביותר. אם ירד מעט ממדרגתו הרוחנית, יזכה למעט פחות טובה, ואם ימשיך לרדת ולהתמהמה יפסיד וייפול להצעות פחות טובות, ואם ימשיך להתעכב ולרדת מבחינה רוחנית, יוכל לזכות באפשרויות הגרועות ביותר עבורו. למרות זאת, גם אם התעכב והפסיד את ההצעות הטובות עבורו והתחתן עם אחת האפשרויות האחרונות שעוד נותרו עבורו, אם הוא ואשתו יתאמצו להתעלות יחד מבחינה רוחנית, ולהעמיק את הקשר והאהבה שביניהם, יזכו לחשוף רבדים פנימיים ולעלות אט אט בסולם, עד שבכוח תשובתם, יוכלו לעלות ממדרגה למדרגה עד שיגיעו להיות כמו ההצעה הטובה ביותר עבור שניהם. שכן גדול כוחה של הבחירה והתשובה לחשוף את מעמקי הנשמה ולהעלות את האדם לגבהי מרומים וכן מנגד, גם מי שזכה להתחתן מלכתחילה עם ההצעה הטובה ביותר עבורו, ועל כן מלכתחילה היה קל להם מאוד לבנות את ביתם באהבה ובשמחה, אם יתעקשו לקלקל את נישואיהם, יוכלו להתדרדר מטה מטה.

בנוסף לכך, הגמרא במסכת סוטה ב, א, אומרת שרק על זיווג ראשון מכריזים בשמים, אבל על הנישאים בזיווג שני אין מכריזים בשמים, ועל כן קשה זיווגם כקריעת ים סוף. ועל פי המקובלים, כל הנשמות כיום הן נשמות מגולגלות והן בבחינת זיווג שני שאין מכריזים עליהם בשמים וזיווגם קשה כקריעת ים סוף. ואפשר לומר שיתכן שבנשמה אחת יהיה חלק בבחינת נשמה חדשה וחלק מבחינת נשמה מגולגלת, ויהיה לה גם בחינת זיווג ראשון, וגם זיווג שני.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן