ז – נישואים בין קרובי משפחה ובני העדה

אמרו חכמים (ירושלמי קידושין ד, ד): "שיהא אדם דבק בשבטו ומשפחתו", כי על ידי שנושא אשה מבנות משפחתו, האהבה והנאמנות ביניהם גדולה, וזוכה לתמיכת שתי המשפחות. עוד אמרו (יבמות סב, ב): "…הנושא את בת אחותו… עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח, ט): אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי". מפרש רש"י, שיש לאדם אהבה יתירה לאחותו, עוד יותר מאשר לאחיו, ומתוך כך אם ישא לאשה את בת אחותו – יאהבנה מאוד. וכן אמרו במדרש (בר"ר יח, ד), נשא אדם אשה מקרובותיו, עליו הכתוב אומר (בראשית ב, כג): "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי".

וכן עשו האבות, אברהם אבינו היה דוד של שרה אימנו, ורבקה אימנו היתה בת דודו של יצחק אבינו, ורחל ולאה האמהות היו בנות דודו של יעקב אבינו.

אלא שמבחינה רפואית ידוע שמנישואי קרובים עלולים להיוולד ילדים בעלי מומים, וככל שהקרבה רבה יותר, כך הסיכון גדל. אכן מצינו שכבר אחד מגדולי הראשונים, רבי יהודה החסיד כתב בצוואתו (אזהרה כ"ב) שלא ישא אדם את בת אחיו או בת אחותו, ומן הסתם הבין שיש בכך סכנה ולכן ציווה שלא לנהוג כהמלצת חכמים.

כמה מגדולי האחרונים בארו שבזמן שהיו נושאין אשה לשם שמיים לא היה מקום לחשש, שזכות המצווה היתה מסייעתם, אבל כאשר נושאים שלא לשם שמיים יש מקום לחשש, וכשראה ר' יהודה החסיד שרבים אינם נושאים לשם שמיים צווה שלא ישא קרובותיו (עי' ציץ אליעזר טו, מד; נשמת אברהם אה"ע ב, א, 3).

ונראה שבעבר, כשתנאי החיים היו קשים, ואדם היה חשוף יותר לסכנות רעב, מחלות, מלחמות ופרעות, היה ערך עצום ללכידות המשפחתית המורחבת, שבעזרתה התמודדו בהצלחה עם הסכנות השונות, ועל ידה קיימו תנאי חיים שעודדו המשכיות ויציבות. לפיכך, התועלת שבנישואין בין קרובי משפחה עלתה על הסיכון שבלידת בעלי מומים (שבדרך כלל נפטרו בשנתם הראשונה). אולם כשתנאי החיים השתפרו, כבר לא היה הכרח קיומי בלכידות המשפחתית ההדוקה, וממילא צריך להתחשב יותר בסכנה הגנטית שבנישואי קרובים. לכן מומלץ כיום שקרובי משפחה לא יינשאו כדי למנוע מחלות תורשתיות.

שאלה: האם רצוי להקפיד להינשא עם בן זוג מבני אותה העדה או לא?

תשובה: אמנם יש סוברים שעדיף שהחתן והכלה יהיו בני אותה העדה, או לפחות מעדות הקרובות זו לזו באורחותיהן ומנהגיהן, כדי שיוכלו להסתדר ביניהם טוב יותר. אך האמת שאין לקבוע בזה כללים, ואדרבה מצינו הרבה זוגות של בני עדות שונות, שמסתדרים יפה ביניהם, ואדרבה, השוני המסוים יוצר עניין וגיוון. כמו כן אומרים שהילדים של בני זוגות מעורבים מוצלחים ובריאים יותר, שככל שיש יותר שוני ומרחק תורשתי בין הגנים של בני הזוג, כך הסיכון ללידת בנים חולים קטן יותר. בנוסף לכך, אחד מהאתגרים הגדולים של תקופתנו הוא מיזוג גלויות ואיחוד העם לאחר אלפיים שנות פירוד וגלות, והנישואים בין בני העדות השונות תורמים את התרומה הגדולה ביותר למיזוג הגלויות. וכן כתב הרב קוק זצ"ל, ששכחת ייחוסם של השבטים, למרות שיש בו ערבוב וחסרון, יש בו גם הכנה לאחדות האומה, שהיא התשתית לגאולת ישראל וישועתו, ומתוך אורה של הגאולה יתגלה כוחו של כל שבט לפי עניינו ללא שום פגיעה באחדות (עי' באורות עמ' מג).

אמנם מאידך, כאשר המרחק בסגנון החיים גדול מדי, עלולים להיווצר קשיים ואי הבנות. דבר שהיה צריך להיות מובן מאליו או ברמז קל אינו נקלט כלל אצל בן הזוג.

לסיכום, צריך לשקול כל הצעה בכובד ראש, ללא התחשבות בנושא העדתי, ורק כאשר הפערים המנטליים גדולים מדי, יש מקום לבחון ביתר תשומת לב אם ההצעה מתאימה. וכן מי שחפץ מאוד לשמור על כל מנהגי עדתו, כולל שמירה על המאכלים המקובלים, ואורחות החיים, רצוי שיחפש לו אשה מבנות עדתו.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן