ו – יחס הגילים בין בני הזוג

פורסם בקטגוריה ג - שידוכים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-03-06/

כאשר ההפרש בין גיל החתן לגילה של הכלה הוא של מספר שנים, אין זה מעכב, בין אם החתן מבוגר יותר ובין אם הכלה מבוגרת יותר. ואמנם יש אומרים שרצוי שהחתן יהיה מבוגר מאשתו (שולחן העזר), אך לעומתו הורו כמה גדולים שאין פגם בכך שבחור יישא אשה שמבוגרת ממנו בכמה שנים. וכן היו מקומות שנהגו שהכלה תהיה מבוגרת מהחתן. כאשר ההפרש גדול יותר (כשליש ממספר שנותיו של המבוגר ביניהם), עדיף להימנע אבל אין בזה איסור, ואם מצדדים שונים הם מוצאים את עצמם כמתאימים, אינם צריכים להימנע מלהתחתן (עי' בספר הנישואין כהלכתם ב, מד).

אבל כאשר ההפרש גדול מאוד, עד שאחד צעיר והשני זקן – אסור לחתנם, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (שו"ע אה"ע ב, ט): "לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה". אמנם כתבו מפרשי ה'שולחן-ערוך', 'חלקת-מחוקק' ו'בית-שמואל', שהאיסור הוא כאשר ההורים משדכים ביניהם ואף לוחצים על הצעירה או הצעיר להתחתן, שאז ברור שלא מחמת אהבה הם מתחתנים, ומסתבר שנישואיהם לא יעלו יפה. ואף יש חשש שמצב זה יגרום לכלה הצעירה לזנות תחת בעלה הזקן. אך אם הכלה מעצמה נתרצתה להתחתן עם הזקן, הרי זה מותר, ובתנאי שתשרה אהבה אמיתית ביניהם. ואף ידוע על כמה תלמידי חכמים שנולדו מזוגות כאלו.

עוד הוסיף בעניין זה בעל 'ערוך-השולחן' (אה"ע ב, ו), שאם רצונה של הכלה הצעירה להתחתן עם הזקן מפני עושרו ולא מפני האהבה, אין ראוי שיתחתנו, כי בסופו של דבר נפשה תתרגל לעושר ותקוץ בבעלה.

במקרה שהחתן צעיר והכלה זקנה שלא תוכל ללדת עוד ילדים, חובת החתן להימנע מלשאתה, מפני שמוטלת עליו מצוות פריה ורביה. והיה מקרה לפני כשש מאות וחמישים שנה באלג'יר, שבחור רצה להתחתן עם אשה זקנה שהיה לה ממון רב, ורצה בית הדין שבאותה העיר למנוע אותו מכך, מפני שלא יוכל לקיים עימה את מצוות פרו ורבו, ומפני ששיערו שהוא באמת אינו אוהבה אלא רק מחמת עשירותה הוא רוצה להתחתן עימה ולרשת את כספה. הבחור התלונן אצל שליט העיר הגוי על ראשי הקהילה שמונעים ממנו ומארוסתו להתחתן ולממש את אהבתם, וראשי הקהילה השיבו שלא יעשה כן בישראל שבחור יתחתן עם זקנה. והוסכם על שליט העיר וראשי הקהילה שישלחו את השאלה לגדול חכמי הדור, הריב"ש, ויעשו כפי שיפסוק. הרב השיב, שאף שמעיקר הדין הצדק עם בית הדין, כבר דורות רבים נוהגים שלא לכפות על הזיווגים, מפני שהכפייה בזה עלולה לגרום קטטות רבות (ריב"ש טו). למעשה, לדעת רבי יוסף קארו (שו"ע אה"ע א, ג), כאשר אפשר צריך בית הדין לכוף אותם שלא להתחתן. ולדעת הרמ"א יש לנהוג כריב"ש, שלא להפעיל אמצעי כפייה במקרים כאלה אלא רק לנסות לשכנע. וכן נוהגים למעשה.

פורסם בקטגוריה ג - שידוכים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן