חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – ממזר

נחלקו הפוסקים אם אדם שחטא בניאוף והוליד בן ובת ממזרים קיים בהם את מצוות פרו ורבו.[6]

וכן נחלקו הפוסקים האם יש מצווה לממזר לישא אשה שמותרת לו, ממזרת או גיורת, ולהוליד בן ובת, למרות שאף הם יהיו ממזרים.

יש אומרים, שגם לממזר יש מצווה להוליד ילדים, למרות שילדיו יהיו אף הם ממזרים. וכפי שלמדנו בתלמוד (סוטה כו, א), שדין סוטה חל גם על זוג ממזרים, שאם התעורר ביניהם חשד, מוחקים את השם הקדוש ומשקים את הממזרת מי סוטה כדי לעשות שלום ביניהם, למרות שלאחר שישלימו יולידו ממזרים.

ויש אומרים, שעדיף שהממזר לא יוליד ילדים, כדי שלא להרבות ממזרים בישראל. והראיה לכך, שהציעו חכמים לממזר לישא שפחה כדי לטהר את זרעו, למרות שלא יקיים בהם מצוות פריה ורביה, כי הם אינם מיוחסים אחריו. כלומר, לצורך תקנת הממזר התירו לו לישא שפחה שמוצאה מעם אחר וקנויה ליהודי, כדי שגם הילדים שייוולדו לו ייחשבו עבדים כמותה וממילא לא יירשו את הממזרות, ואחר שהם ייוולדו ישחרר אותם, ובכך יהיה דינם כדין עבד משוחרר, שהם ישראלים כשרים שאין בהם פגם ממזרות. הרי שעדיף לממזר שלא לקיים מצוות פרו ורבו כדי שלא להעביר את פגם הממזרות לזרעו.[7]


[6]. הבא על אשת איש והוליד בן ממזר, לדעת רמב"ן, רשב"א וריטב"א עפ"י ירושלמי (יבמות פ"ב ה"ו), למרות חטאו הנורא, יצא בו ידי חובת בן, וכ"כ רמ"א אה"ע א, ו; לבוש וערוה"ש. אולם לרדב"ז (ח"ז ב), לא יתכן שיקיים מצווה על ידי עבירה, וכתב שהירושלמי הסתפק ולא הכריע, וכן למד מרי"ף, רמב"ם ורא"ש, שלא כתבו שיוצאים בבן ממזר. וכ"כ ברכ"י א, יב. ובמנחת חינוך (א, ח) ופרי יצחק (א, מב), ביארו שדעת הסוברים שמקיימים בו מצווה, מפני שהעבירה נעשתה בעת הביאה, ואז הוא רק הכשר מצווה, ואילו המצווה מתקיימת בלידה, ולכן אין זו מצווה הבאה בעבירה. ובציץ אליעזר ח"ד טז, ד, ביאר, שהעבירה מבטלת את המצווה כאשר ניתן לבטל את המצווה, אבל כאן הילד חי ואינו בטל, ולכן קיימו בו את המצווה.

בטעם דברי הסוברים שהמוליד ממזר מקיים את המצווה ראוי להזכיר שלמסקנת התלמוד הלכה כרבי יוסי, שלעתיד לבוא יטהרו את הממזרים לבוא בקהל (קידושין עב, ב). יש אומרים שיטהרו רק את הממזרים שאינם ידועים (רמב"ם הל' מלכים יב, ג; ר"ן ותוס' הרא"ש). ויש אומרים שיטהרו כהוראת שעה גם את הידועים (רמב"ן ורשב"א).

[7]. הסוברים שגם ממזר חייב במצוות פרו ורבו הם: שאלת יעבץ ב, צז; הרב בן ציון עוזיאל. אמנם נראה שאף הם יסכימו שעדיף שיוליד ילדים על ידי שפחה, ובכך יטהר את זרעו. ואף שלא יקיים את חובת פרו ורבו, כי הם אינם מתייחסים אחריו, מ"מ את המצווה הכללית להוליד ילדים יקיים, והמצווה הכללית חשובה יותר מגדרי החיוב של המצווה הפרטית (ראו לעיל ה, 2). ויש סוברים, שאף שאם יוליד ממזרים יקיים פרו ורבו, לכתחילה לא יעשה כן, ולכן אם אין לו אפשרות לקחת שפחה ולטהר בכך את זרעו (קידושין סט, א), עדיף שלא יקיים מצוות פרו ורבו (ויוכל להתחתן עם גיורת או ממזרת שאינן יכולות ללדת או שימנעו היריון). וכ"כ נתיבות לשבת אה"ע א, ח; מנחת חינוך א, כב. וכן מוכח מהירושלמי יבמות פ"ח ה"ב, שלדעת ר' יהודה אין משיאים ממזר לממזרת, כדי שלא להרבות ממזרים (פני משה לאה"ע א, א).

תפריט

דילוג לתוכן