ג – כלי אכילה חייבים במצווה

הכלים הכלולים במצווה הם כלים שאוכלים ושותים בהם, כדוגמת צלחות, כוסות, סכו”ם, וכן כלי הגשה כדוגמת קערות, קנקנים ומגשים. וכן כלים שמכינים בהם אוכל, כדוגמת סירים ומכסיהם, מחבתות, תבניות אפייה, שיפודים, רשתות לצלייה. אבל חצובה אינה צריכה טבילה, הואיל ואין מניחים עליה מאכלים אלא סירים. ואף שלעיתים צולים עליה חצילים, כיוון שעיקר תשמישה לסירים, אינה צריכה טבילה (שו”ע קכ, ד).

וכן צריך לטבול מגרדת (פומפיה), קולפן, טוחן שום ותבלינים, פורס-ביצים, מסננת לתה ומפצח אגוזים, הואיל והם באים במגע ישיר עם האוכל. אבל חולץ פקקים ופותחן קופסאות, שלא נועדו לבוא במגע עם האוכל, פטורים מטבילה.

כלים שבאים במגע עם האוכל, אבל נועדו להכנתו בשלבים הקודמים לשלב שבו מכינים אותו לאכילה, כגון סכיני שחיטה וכלים שמשמשים להכנת בצק, פטורים מטבילה. זה הכלל, כל הכלים שבאים במגע ישיר עם האוכל בעת שהוא ראוי לאכילה צריכים טבילה (שו”ע קכ, ד-ה).[2]

כלים שנועדו לאחסון מאכלים במטבח, כצנצנת לסוכר ולקפה, צריכים טבילה. אבל אם מניחים בהם מאכלים עטופים, כגון סוכריות עטופות או שקיות תה, אינם צריכים טבילה.

כלים שנועדו לאחסן בהם מאכלים במחסן, כיוון שאין רגילים לקחת מהם אוכל כדי לאוכלו מיד, פטורים מטבילה. כלים חד פעמיים פטורים מטבילה (להלן ט). דין כלי חשמל יבואר להלן (הלכה י).[3]


[2]. מכסה סיר חייב בטבילה כמותו, הואיל והוא חלק מהסיר, ובנוסף לכך, הוא מחזיק את הזיעה שאף היא חלק מהתבשיל (רמ”א קכ, ה; ערוה”ש לב). ומברכים על טבילת שניהם ‘על טבילת כלי’. תבנית אפיה שרגילים לאפות בה עם נייר אפיה, חייבת בטבילה, הואיל ונייר האפייה טפל לתבנית (מנחת שלמה ח”ב סו, ה).

סכין של שחיטה, לדעת מרדכי פטור מטבילה. וכ”כ באיסור והיתר הארוך נח, פד-פה, בשם ראבי”ה, וכ”כ שם לעניין כלי שנוקבים בו את עיסת המצות. וכן נפסק בשו”ע קכ, ה. והרמ”א כתב לגבי סכין של שחיטה, עפ”י מהר”ש, וספר תשב”ץ קטן שכו, שיש חולקים וטוב לטובלו בלא ברכה. ונחלקו האחרונים בדעתו, י”א שלדעתו גם כלי שמכינים בו מאכל לפני שהוא ראוי לאכילה, חייב בטבילה בלא ברכה (ט”ז ז, גר”א), וי”א שסכין שחיטה חייב בטבילה בלא ברכה מפני שלעיתים משתמשים בו גם למאכל מוכן, אבל כלי שנועד לשימוש לפני שהמאכל ראוי לאכילה בלבד, ככלי לישה, פטור גם לרמ”א (ש”ך יא, כנה”ג). וכך יש להורות, בצירוף דעת השו”ע וההולכים בשיטתו שפוטרים סכין שחיטה גם אם לעיתים משתמשים בו למאכל מוכן (וכ”כ רש”ק שו”ת טוב טעם ודעת מהדו”ג ב, כב), והרוצה להחמיר יטבילנו בלא ברכה.

מפצח אגוזים וקולפן: לרשז”א במנחת שלמה ח”ב סו, ו, חייב טבילה בברכה. ואמנם בשבט הלוי ו, רמה, כתב שלא לברך כי הוא דומה לפותחן, ובהליכות עולם ח”ז עמ’ רסז כתב שפטור מטבילה אבל טוב להטבילו בלא ברכה. ונראה כרשז”א, שכן אלו כלים שמטפלים באוכל עצמו, ולא באריזה חיצונית שבני אדם עשו לאוכל. וכיוון שמיד אחר הפיצוח או הקילוף, המאכל נאכל, חייב בטבילה בברכה.

[3]. כלי אחסון שאין מגישים לשולחן, כתב בשו”ת בית יהודה (עייאש) יו”ד נב, שפטורים מטבילה, כי אין אוכלים מהם, ויש שחששו לדבריו והורו לטבול בלא ברכה, וכ”כ בטבי”כ יא, טז. אולם בבית דוד יו”ד סב, פסק שצריכים טבילה בברכה, והביאו בשיורי ברכה קכ, א, ופסק כמותו, וכן כתב בא”ח ש”ש מטות ה. ונראה למעשה, שכלי אחסון שנועדו למחסן פטורים מטבילה, אבל כלי אחסון במטבח, שלעיתים לוקחים מהם ישירות מאכל לאכילה, כסוכר וכקפה, נחשבים ככלי אכילה וצריכים טבילה בברכה.

יש אומרים שגם בכלי שלא נועד למאכל, כסכין של סופרים או אולר ‘לדרמן’, אסור להשתמש דרך ארעי למאכל בלא טבילה (איסור והיתר הארוך נח, פה; רמ”א קכ, ח). אולם לרוב הפוסקים, אם רוב תשמישו אינו למאכל, אינו צריך טבילה (פר”ח קכ, יט; כב; פת”ש ו; ערוה”ש מ; בא”ח ש”ש מטות יא). וכתב בפר”ת יא, שאין חוששים למיעוט תשמישו כאשר ייעודו העיקרי של הכלי אינו חייב בטבילה. ולא כתבתי שטוב להחמיר כמיעוט תשמישו, הן מצד שיש ללכת אחר רוב הפוסקים, והן מצד שסברתם נראית. בנוסף לכך כתב באיסור והיתר הארוך נח, פה, שכאשר אין חייבים טבילה, עדיף שלא להטבילם בלא ברכה, שמא ישכח ויברך.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן