ב – החכם ודרכי שאלתו

כדי לפסוק הלכה לרבים בענייני מראות דמים, תלמידי חכמים צעירים לומדים מרבנים מנוסים, שמשתפים אותם בראיית המראות שמובאים לפניהם לשאלה. לאחר ראיית מאות ואלפי שאלות מנשים שונות בעלות גווני דם שונים, הם לומדים להבחין בין האסור למותר.

עדיף לכל זוג לקבוע חכם שאותו ישאלו באופן קבוע, וכפי שאמרו חכמים (אבות א, טז): “עשה לך רב והסתלק מן הספק”. משום שכאשר שואלים רב קבוע מתרגלים לנתח את השאלות באופן שיטתי ולהבין את פתרונן, אולם כשהולכים לרבנים שונים, אין לומדים את השיטה ופעמים רבות נותרים בספקות. בנוסף, במקרים של בעיות, מתוך ההיכרות והניסיון, החכם יוכל לבחון את שורש הבעיה ולהציע את פתרונה. לעיתים מתוך השאלות יבין שיש בעיה רפואית, ויַפנה את האשה לבדיקה ויזרז בכך את פתרונה. אם הרב שבני הזוג קשורים אליו אינו בקיא בשאלות טהרה או עסוק מדי, מוטב שיקבעו להם רב נוסף שאותו ישאלו באופן קבוע שאלות בענייני טהרה.

כאשר אשה מסתפקת לגבי עד בדיקה, טוב להניחו שיתייבש ואחר כך לשומרו בתוך מעטפה, כדי שהמראה יישמר כראוי. כיוון שלעיתים מתעוררות מספר שאלות, וצריך לדעת את התאריך של כל שאלה, יש לכתוב בצד כל עד את התאריך שלו. עדי בדיקה אינם מוקצים בשבת.

כאשר שואלים חכם, יש לציין את כל הפרטים הקשורים לשאלה, כגון, האם האשה בהיריון, בהנקה או עם התקן, וכן האם נוטלת גלולות הורמונליות. אם מדובר בבדיקה פנימית, האם היא מעונה הסמוכה לווסת או משבעה נקיים ומאיזה יום בשבעת הנקיים. ואם הוא כתם, האם לוּוה בהרגשה או לא. כמו כן צריך לציין אם יש פצע בנרתיק או ברחם, או חשש פצע כגון שהרגישה כאב בבדיקה.

במשך דורות רבים במקומות שונים היה מקובל שנשים היו מביאות שאלות לרבנים, ולא חשו מכך אי נעימות. אולם בימינו, כיוון שיש נשים שחשות מכך אי נעימות, מוטב שכאשר הרב מקבל את השאלות – האיש יביא אותן אליו. ובמקום שבו גם הרבנית מסייעת לרב – מוטב שהאשה תביא את שאלותיה לרבנית, ובמקרה שיש לרבנית ספק תעביר את השאלה לרב. מהניסיון למדנו, שלעיתים כאשר אשה שואלת את הרבנית, תוך כדי כך נפתרות לה שאלות נוספות בענייני טהרה ומשפחה. אמנם כאשר אין אפשרות שהאשה תשאל את הרבנית או שהאיש ישאל את הרב, אפשר שהאשה תשאל את הרב, שכן לעניין זה הרב משמש כאיש מקצוע שעוסק באופן ענייני בשאלה שלפניו. וכשם שבשעת הצורך צריך להתגבר על הבושה ללכת לרופא, כך בשעת הצורך צריך להתגבר על הבושה לשאול רב. ויש רבנים שכדי להקל על השואלים ולמנוע בושה, קובעים ליד ביתם תיבה שבה אנשים ונשים יכולים להניח את שאלותיהם בצירוף מספר טלפון. ויש שמעדיפים לשאול בטלפון רבנים ורבניות ממכונים שונים. אולם כפי שכתבתי, כאשר יש אפשרות, עדיף לשאול רב קבוע שמכיר את המשפחה, בבחינת ‘עשה לך רב’. ובמיוחד בשאלות שקשורות לחיי המשפחה והדרכתה.[3]


[3]. כתב הרב ד”ר מרדכי הלפרין (רפואה מציאות והלכה לו, ט), בשם רשז”א וריש”א, שאין צורך לעשות ‘שימוש’ אצל רבנים בראיית מראות, אלא כל תלמיד חכם שמבחין בצבע אדום ושחור ראוי להורות. ע”כ. אולם המנהג בפועל, שכל הרבנים עושים שימוש חכמים כדי להתרגל בהוראה זו, ואחר שמתרגלים בראיית מאות שאלות מורים בשאלות קלות, ועם הזמן אחר ראיית אלפי שאלות מורים גם בשאלות קשות יותר. אמנם בלית ברירה תלמידי חכמים סומכים על הכרתם הבסיסית בצבע הדם.

בימינו, שנשים לומדות את כל תחומי המדע, ראוי להכשיר נשים להוראה בשאלות אלו, ואחר שתלמידי חכמים מובהקים יעידו שהן ראויות להוראה, תוכלנה להורות. וכפי שכתב ברכ”י חו”מ ז, יב: “אשה חכמה יכולה להורות הוראה”. וכ”כ בספר החינוך מצוה קנב, לעניין המצווה שלא להורות שתוי יין, שהיא חלה גם על “אשה חכמה הראויה להורות”.

תפריט