אפשר לשאול על מראה בין כשהוא לח ובין כשהוא יבש. ואף שלעיתים רחוקות מאוד קורה שלאחר הייבוש צבעו משתנה ממראה אסור למראה מותר או להיפך, כיוון שמדובר במקרים נדירים, אפשר לפסוק על סמך המראה בעודו לח בלא להמתין שיתייבש, ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (נדה כ, ב). וכן מנהגן של כל הנשים, שלפי בדיקתן במצב לח הן מחליטות אם הבדיקה טהורה או טמאה, וכאשר מתעורר להן ספק לגבי המראה, אינן מזדרזות להביאו לחכם בעודו לח.
לעיתים מראה שהיה טהור בעודו לח, מתייבש, והצבע הדהוי שהיה בו מתקבץ אל גבולותיו עד שנראה כטמא. אולם להלכה יש להתירו, מפני שבעת שהמראה יצא מהרחם היה טהור, ורק בעקבות התקבצות חלקיקי הצבע לקצוות הוא נראה בקצוות כטמא, אבל אם היינו חוזרים לערבו כפי טבעו היה טהור (ערוה"ש קפח, טו).[5]
במשנה בנגעים (ב, ה) מבואר שבשלושה נושאים אין לחכם להורות בדברים הנוגעים אליו: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו… כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו… כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו". דייקו הראשונים, שדווקא בשלושה דברים אלו ישנה מניעה, אבל בכל שאר הנושאים יכול החכם להורות לעצמו, ובכלל זה גם בשאלות של אשתו בענייני נידה. ואף כשהיא בחזקת איסור (ערוה"ש קפח, כב; מהרש"ם ד, יא). אמנם שאלו על כך, מדוע אם כן ילתא, אשתו של רב נחמן, שאלה חכם אחר ולא את בעלה (נדה כ, ב). רבים פירשו שלא רצתה להתגנות על בעלה בכך. עוד פירשו שחששה שמא ייטה להחמיר לעצמו (תוס', רשב"א, ריטב"א רן שם). אכן, כאשר החכם חושש שמא ייטה ליבו לחומרא או לקולא, עדיף לשאול חכם אחר.
