חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – הבעיות בגיור בני זוג של יהודים

לעיתים המבקשים להתגייר הם בני זוג של יהודים שהתרחקו מהיהדות ודבקו בבני זוג נוכריים, ולאחר זמן רצו לחזק את הקשר שלהם עם היהדות, וגם בני זוגם הנוכריים מוכנים להתגייר למענם. לכאורה זו הדרך היחידה להצלת בני הזוג היהודיים מלהמשיך לחיות בחטא, שכן אם לא יסכימו לגייר את בני הזוג הנוכריים, בני הזוג היהודיים לא ייפרדו מהם, וימשיכו לחיות עמם בחטא כל ימיהם, וזרעם יתבולל בעמים. הבעיה, שלכאורה משני טעמים אי אפשר לגייר את בן הזוג הנוכרי.

האחד, כפי שלמדנו (לעיל ד, ד) הורו חכמים שלא לקבל את הבא להתגייר לשם אישות, היינו כדי להתחתן עם יהודי או יהודייה, הואיל והגיור אינו לשם שמיים (יבמות כד, ב; שו"ע רסח, יב).

השני, גם אם יתגייר, לכאורה אסור יהיה להם להתחתן מדין 'נטען'. שכן אמרו חכמים במשנה (יבמות כד, ב): "הנטען על הנוכרית ונתגיירה – הרי זה לא יכנוס, ואם כנס – אין מוציאין מידו". כלומר, יהודי שריננו עליו שחטא עם נוכרייה, אם אחר כך התגיירה, לא יישא אותה לאשה. אך אם כבר נְשאהּ – לא יתגרשו. וכן הדין לגבי יהודייה שריננו עליה שחטאה עם נוכרי. הטעם שהורו חכמים שלכתחילה לא יתחתנו – משום 'לזות שפתיים', שאם יתחתנו, ילעיזו עליהם שאכן נכון מה שריננו עליהם שתחילת הקשר שלהם היה בחטא. בנוסף, יצא לעז על הגיור שהיה כדי להתחתן ולא לשם שמיים. אבל אם כבר נישאו לא יתגרשו, מפני ש'לזות שפתיים' אינה סיבה מספקת לחייב את הזוג להתגרש (שו"ע אה"ע יא, ה-ו).[2]


[2]. ביבמות כד, ב, מבואר שהאיסור ל'נטען' לשאת את הגיורת הוא משום 'לזות שפתיים', שנאמר (משלי ד, כד): "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ". כלומר אדם צריך להתרחק מלגרום לאנשים להלעיז עליו. שני פירושים במשמעות הלעז: לרש"י, ריב"ן, נימוקי יוסף ורוב הראשונים, הכוונה שאם יינשאו – יבינו האנשים שמה שריננו עליהם בתחילה שחטאו היה נכון. ולרמב"ן, רשב"א וריטב"א, לזות השפתיים היא על הגיור, שילעיזו עליו שהיה לשם אישות ולא לשם שמיים. אך אם כבר נישאו – לא יתגרשו, שכן בדיעבד גם אם אכן חטא עמה, וגם אם התגיירה לשם נישואין, גיורה תקף, ואין איסור שימשיכו לקיים את נישואיהם.

בפשטות, לפי טעמם של רש"י ורוב הראשונים, אם היה ידוע לכל שהיהודי והנוכרית חיים יחד בחטא, הלעז עליהם כבר מפורסם, וממילא אין לאסור את הנישואין משום 'לזות שפתיים', כמבואר להלן בהערה 4. אולם בתוספתא יבמות ד, ו, מבואר שגם אם ידוע שחטאו – לא יינשאו, וכ"כ בנימוקי יוסף. שכן גם באופן זה יש לעז, משום שבכל עת שיראו אותם נשואים, ייזכרו שתחילת הקשר שלהם היה בחטא. בנוסף, אפשר שגם רש"י ודעימיה מסכימים לפירוש הרמב"ן ודעימיה, שגם יש לחשוש שילעיזו על הגיור שלא היה לשם שמיים. וכן נפסק בבית שמואל אה"ע יא, יז. וראו במסורת הגיור ג, א-ב. על פי זה, יש מהפוסקים שהורו שאין לגייר בני זוג נוכריים, שכן אסור להם להינשא לאחר הגיור. בנוסף, יש מחמירים במקרה שהתרו בבני הזוג שלא להתחתן, ועברו ונישאו – שעליהם להתגרש, וכמבואר בשו"ע אה"ע יא, ח, וכ"כ אהלי אהרן ב, לו; רחמיך רבים יד (ראו במסורת הגיור ג, ג-ד). ויש שהחמירו מפני שאין לסייע לעבריינים שחטאו בקשירת יחסים עם נוכריות (ראו מסורת הגיור ד, כא).

תפריט