לדעת המחמירים, הגיור תלוי בהתחייבות כנה לקיים את כל המצוות, וכשם שישראל נכנסו בברית עם ה' באמירת 'נעשה ונשמע', שיש בה התחייבות לקיים את כל המצוות, כך כל גר נדרש להתחייב לקיים את כל המצוות. אמנם לפני הגיור מלמדים את הגר רק מקצת מצוות חמורות וקלות, כדי שלא יירתע ויפרוש, אולם מלמדים אותו שישנן עוד מצוות רבות, ובקבלתו את המצוות הוא מתחייב להמשיך ללומדן עד שיקיים את כולן (יבמות מז, ב). ומה שלמדנו (שבת סח, א-ב, לעיל הלכה א) על גרים שלא ידעו מאיסור עבודה זרה ושבת, הכוונה שמחמת רשלנות או אונס לא הספיקו ללמדם את המצוות החשובות הללו, אולם גרים אלו התחייבו בכנות בעת גיורם לקיים את כל המצוות שבתורה. ומה שהלל גייר גרים שלא התכוונו לקיים את כל המצוות (שבת לא, א), הוא מפני שהעריך שלאחר שילמדו תורה אכן יקיימו את כולן, ורק בינתיים, מחוסר לימוד, הם מתבטאים באופן מוטעה. וכן אמרו חכמים (בכורות ל, ב): "נוכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו". ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה אפילו אם לא הסכים לקבל "דקדוק אחד מדברי סופרים" – אין מקבלים אותו.
ואמנם אין אפשרות שהגר יקיים מיד אחר הגיור את כל המצוות כהלכתן, שכן לפני הגיור עוד לא הספיק ללמוד את כל ההלכות. בנוסף, גם יראי שמיים אינם יכולים להתחייב שלעולם לא יצערו חבר ולא יחטאו בלשון הרע וכיוצא בזה. בנוסף, יש חוגים דתיים וחרדיים שאין מקפידים לקיים בהם את כל המצוות כהלכתן, כגון שאינם נזהרים במצוות יישוב הארץ והגיוס לצבא, או שאין נזהרים באיסורי צניעות או באיסור מחלוקת, וממילא המצטרף לאחד החוגים הללו, מסתבר שיתרשל כמותם בחלק מהמצוות. אלא הכוונה בהתחייבות לקיים את כל המצוות, שהגר יתחייב בכנות לקיים אורח חיים דתי כפי המקובל באחד החוגים הדתיים או החרדיים, כשהמצוות המאפיינות ביותר את כל החוגים הללו הן: שבת וחגים, כשרות, טהרת המשפחה, תפילה וברכות, חבישת כיפה לגברים, ובגדים של דתיות לנשים.
רוב המחמירים סוברים שאם טעו וקיבלו גר שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי – בדיעבד גיורו תקף. ויש מחמירים יותר וסוברים, שאם הגר לא התכוון לקיים אורח חיים דתי – גיורו בטל. אמנם גם לדעתם כמעט שאין אפשרות מעשית לבטל גיור לחלוטין, שכן כמעט תמיד יש ספק אולי ברגע הטבילה הגר התכוון לקיים אורח חיים דתי, וממילא גיורו תקף. לכן גם בקרב המחמירים ביותר, בדרך כלל מחשיבים גר שלא התכוון לקיים אורח חיים דתי כספק גר, כך שאם קידש אשה יהודייה ואחר כך עֲזָבָהּ, אסור לה להתחתן בלא שתקבל ממנו גט. ומאידך, אם ירצה להתחתן עם יהודייה, לא יאפשרו לו זאת בלא שיטבול מחדש לגיורו תוך התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי.[5]
ורבים מהמחמירים סוברים כשיטה ב', לפיה לכתחילה אסור לגייר מי שלא מתכוון לקיים אורח חיים דתי, אך בדיעבד אם גיירו – הגיור תקף (ראו במסורת הגיור י, בשיטה ב', סיכום דעת 47 הפוסקים שעומדים בשיטה זו). שיטה ב' מתחלקת לשתיים: יש סוברים שלכתחילה אין לגייר בני זוג גם אם צפוי שיקיימו אורח חיים דתי, הואיל וגיורם לשם אישות. וכך סוברים: לבושי מרדכי אה"ע לח; מב; מהרש"ג א, יו"ד לד; הרב קוק בדעת כהן קנג-קנה. ויש סוברים שאם צפוי שיקיימו אורח חיים דתי לכתחילה יש לגיירם, וכך סוברים: דבר אברהם ג, כח; לך שלמה אה"ע כט; ערוגת הבושם יו"ד רכד; צור יעקב א, כז; באר חיים מרדכי ח"א יו"ד מ; קול מבשר ב, ח; שרידי אש ח"ב לא; עה-עו. וכן נראה שדעת אבני צדק אה"ע כז; לח; פ.
כמובא למעלה, גם המחמירים ביותר (שיטה א'), שסוברים שבלא התחייבות לקיים את כל המצוות הגיור בטל, למעשה לא הורו על ביטול מוחלט של גיור. וכ"כ אג"מ אה"ע ג, ד; ד, עח; יו"ד א, קס. וכן ביאר הרב דיכובסקי (תחומין כט). ראו מסורת הגיור פרק ח. בנוסף, יש מקום לומר, שגם לחלק מהמחמירים ביותר, אם לאחר כמה שנים החל הגר לנהוג כיהודי בקיום מצוות, בידיעת קהילתו על כך הוא נעשה גר צדק, ראו במסורת הגיור טז, א-ט.
