חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – דעת המקילים

לדעת המקילים, בשעת הדחק, כדי להציל יהודים וזרעם מלהתבולל בעמים, יש לגייר גם מי שמתכוון לקיים מצוות כיהודים חילוניים בעלי 'זהות יהודית', שמתייחסים בחיוב לתורה ולמצוות, כך שיש סיכוי מסוים שבהמשך יתקדמו לקיום אורח חיים דתי. ואף שהגיור תלוי ב'קבלת המצוות', אין הכוונה שהגיור תלוי בכך שהגר יתחייב לקיים בפועל את כל המצוות, אלא הכוונה שיסכים שבעת כניסתו לעם ישראל כל המצוות שנתן ה' לישראל חלות גם עליו, ויש שכר למקיימי המצוות ועונש למי שאינו מקיימן. ומה שאמרו חכמים (בכורות ל, ב): "נוכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלים אותו", אין הכוונה שהוא צריך להתחייב לקיים בפועל את כל המצוות, אלא שאין לו התנגדות עקרונית לאחת המצוות. וכך ניתן להבין מדברי חכמים (יבמות מז, ב), שהדריכו ללמד את הגר לפני הגיור רק מקצת מצוות חמורות וקלות, ואם הגיור תלוי בכך שהגר יתחייב לקיים בפועל את כל המצוות – היה צריך ללמדו את כולן, כי אולי תהיה מצווה שלא יוכל להתחייב לקיימה.

וכך היתה המציאות בימי הנביאים, התנאים והאמוראים, שבפועל רוב הגרים לא קיימו את כל המצוות, עד שאמרו חכמים (יבמות מז, ב): "קשים גרים לישראל כספחת" (לעיל א, יא, 7). וביאר הרמב"ם (איסו"ב יג, יח): "ומפני זה אמרו חכמים: קשים להן גרים לישראל כנגע צרעת, שרובן חוזר (כלומר מתגייר) בשביל דבר (לשם נישואין או ממון) ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהן אחר שנתגיירו". ואם הגיור היה תלוי בהתחייבות לקיים את כל המצוות, איך ייתכן שלאחר שכבר ידעו חכמים שרוב הגרים אינם מקיימים מצוות כראוי, לא הורו להימנע מגיור גרים זולת יחידי סגולה שקרוב לוודאי שיקיימו את כל המצוות כהלכתן? ולכל הפחות היו צריכים להורות שצריך ללמד את הגרים לפני הגיור את כל המצוות, כדי לבחון אם הם באמת מוכנים לקיים את כולן. מכך שלא הפסיקו לגייר, והמשיכו להורות ללמד את הגרים רק מקצת מצוות כדי שלא יפרשו, מוכח ש'קבלת המצוות' אינה התחייבות לקיים אותן בפועל.

לסיכום, דעת המקילים שבשעת הדחק אפשר לגייר מי שמעוניין לקיים מצוות כבעלי 'זהות יהודית' שאינם דתיים. כלומר, הוא מסכים לכך שכל המצוות של ישראל חלות עליו, שכרן ועונשן, ובפועל הוא מתכוון לקיים חלק מהן, ואולי בעתיד יתקדם יותר. ואף שבינתיים הוא אינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, והודיעו לו שצפוי עונש למי שאינו מקיים את כל המצוות. להבנתו, וכך היא גם האמת לדעת פוסקים רבים, בכך שהתנדב להתגייר ולקיים חלק מהמצוות – ייחשב טוב בעיני ה', ויזכה לשכר על כל המצוות שיקיים. ועוד, שהוא רואה שרוב היהודים אינם מקיימים את כל המצוות, והוא סבור שדי בכך שינהג כרוב היהודים.

אכן בפועל, בארץ ישראל כיום, בעלי 'זהות יהודית' נוהגים לקיים מצוות רבות: עורכים ברית מילה, מקיימים מסיבת בר ובת מצווה לילדיהם, מתחתנים ומתגרשים כהלכה, קוברים מתים ומתאבלים על פי ההלכה. מקיימים את מצוות כיבוד הורים. מציינים את השבת בסעודה, ורבים אף בהדלקת נרות ובאמירת קידוש. מציינים את החגים בסעודות, מקיימים את 'ליל הסדר' בפסח, מדליקים נרות בחנוכה, עורכים חשבון נפש ביום הכיפורים ופעמים רבות אף צמים. מתגייסים לצה"ל ומגינים בגופם על עם ישראל ומקיימים בכך שתי מצוות גדולות שאמרו חכמים עליהן שהן שקולות כנגד כל המצוות: מצוות הצלת עם ישראל מידי אויביו ומצוות יישוב הארץ. רואים ערך גדול בקיום כל המצוות שבין אדם לחברו, שהן כלל גדול בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך', צדקה לעניים, עזרה לחולים, מכבדים זקנים וחכמים, 'והדרת פני זקן', הכנסת אורחים, קיום מערכת משפט. כמו כן נזהרים מאיסורים רבים שבתורה, כדוגמת: 'לא תרצח', 'לא תגנוב', איסור אונאה, איסור פגיעה בזולת בגופו או בכבודו, איסור הלנת שכר, איסור לשון הרע. חשים אחווה ואחריות לשלומו של כל יהודי שנמצא בסכנה באחת הארצות שבעולם. את כל המצוות הרבות הללו בעלי 'זהות יהודית' מקיימים כביטוי למורשתם היהודית.[6]


[6]. בנוסף להסבר העיקרי המובא למעלה בדעת המקילים, שקבלת מצוות היא הסכמה שהן יחולו עליו, יש אומרים שהתחייבות הגר בפיו לקיים את כל המצוות מועילה גם אם בליבו אינו מתכוון לכך, שכן אין מתחשבים בדברים שבלב (מסורת הגיור ז, כז). ויש אומרים שמתחשבים בדברים שבלב רק כאשר יש 'אומדנא דמוכח' שהגר לא יקיים אורח חיים דתי, אבל למעשה כמעט תמיד יש סיכוי שברגע הטבילה הגר התכוון לקיים אורח חיים דתי, וממילא אין 'אומדנא דמוכח' שבליבו הוא מכחיש את הצהרתו, ולכן אין מתחשבים בדבריו שבלב אלא רק במה שאמר בפיו (ראו שם ח, ב-ה). ויש שרצו להקל משום שסברו שלרמב"ם 'קבלת מצוות' אינה מעכבת את הגיור, וכמו שכתב ב"ח (רסח, ז), אולם נראה יותר שגם המקילים מסכימים שמהות הגיור היא קבלת היהדות והמצוות, ומה שהקילו הוא בכך שאין צורך שקבלת המצוות תאמר במפורש ובפני שלושה (ראו מסורת הגיור ז, ט-יד).

יש אומרים, שכאשר מגיירים אדם שלא צפוי לקיים אורח חיים דתי גורמים לו רעה, כי על ידי כך ייחשב כחוטא בכל המצוות שלא יקיים ובעבירות שיעבור (דעת כהן קנד; מנחת שלמה ח"א לה, ג, ועוד). ורבים סוברים שעדיין יש לו התקדמות גדולה בכך שהפך ליהודי (מטה לוי יו"ד נד; חבלים בנעימים ד, ל; משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד נח). ואף מבין המחמירים ביותר, יש סוברים שבפועל גם אם יהיה חילוני, זכה בכך שהתגייר (בית יצחק אה"ע ח"א כט, ח; יו"ד ח"ב ק, יא). על כל זה ראו במסורת הגיור ה, כא-כה.

למעשה, פוסקים רבים הורו לגייר בני זוג וצאצאים של יהודים למרות שבקשת הגיור שלהם היתה לשם קיום מצוות כחילונים בעלי 'זהות יהודית'. וזוהי שיטה ד' כמבואר במסורת הגיור פרק י' (שם הובאו 133 פוסקים שכתבו כך). אף שיטה זו מתחלקת לארבע קבוצות. הראשונה, ובה 22 פוסקים שנימקו מדוע הורו לגייר מי שאינו צפוי לקיים אורח חיים דתי או מסורתי, ומהם: הרב עוזיאל בפסקי עוזיאל בשאלות הזמן סה; הרב משה שמואל גלזנר ב'חקור דבר' ו'מקים דבר'; הרב שלמה דוד כהנא בנחמת שלמה לה; נ-נב וכן ב'ויען אברהם' יו"ד מט; הרב משה הכהן דריהם ב'והשיב משה' יו"ד נא; הרב איידלברג ב'חזון למועד' ו; הרב מסעוד הכהן ב'פרחי כהונה' אה"ע י; הרב משה מלכה ב'מקוה המים' ח"ה אה"ע ב. בשלוש הקבוצות הבאות הפוסקים ביארו שאפשר לגייר את בני הזוג למרות שהגיור לשם אישות ואיסור 'נטען', אבל לא הסבירו מדוע אפשר לגיירם למרות שקרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי, ובדרך כלל גם לא מסורתי, ומתוך דבריהם משמע שבכך שהורו שאפשר לגייר לשם נישואין התכוונו גם לבאר שאפשר לגייר מי שאינו מתחייב לקיים אורח חיים דתי. חלוקתם לשלוש קבוצות היא לפי הדרך שבה למדנו שהתירו לגייר קרובי ישראל שלא התכוונו לקיים אורח חיים דתי. בקבוצה השנייה (בה 30 רבנים), הובאו דברי הפוסקים שמוכח מדבריהם שהורו לגייר קרובי ישראל שלא יקיימו אורח חיים דתי. ומהם: מהרש"ם ו, קט; הרב אליהו גוטמכר ב'אדרת אליהו' יו"ד פה-פז; הרב קלישר; הרב יוסף משאש ב'מים חיים' מים קדושים ג, קח; הרב חיים פישל אפשטיין ב'תשובה שלמה' ח"ב אה"ע י; 'מנחם משיב' א, מב; הרב פינגרהוט; הרב גורן; הרב שלום משאש בתבואות שמ"ש יו"ד קד; שמ"ש ומגן ח"ב חו"מ ג, ה. בקבוצה השלישית (בה 53 רבנים), הובאו הפוסקים שהנסיבות שבהן עסקו תשובותיהם מוכיחות שעסקו בגרים שלא היה צפוי שיקיימו אורח חיים דתי, כגון שגרו בסביבה חילונית שלא היה בה אף בית ספר דתי, או שבן הזוג היהודי שירת במשך שנים כחייל בצבא נוכרים, ואם לא היו מגיירים את בת זוגו התכוון להתנצר. ומהם: רש"ק 'טוב טעם ודעת' קמא רל; הרב ברוידא 'מצפה אריה' תניינא יו"ד מא; הרב הירשהורן 'ממעיני הישועה' נז; הרב גליק 'יד יצחק' ב, רנו; הרב בכור חזן 'תעלומות לב' ח"ג יו"ד כט-לב; הרב שפרבר 'אפרקסתא דעניא' ח"ג יו"ד קצ-קצא; הרב חיים דוד הלוי ב'עשה לך רב' ג, כט (ראו במסורת הגיור כח, כו). קבוצה רביעית (בה 28 רבנים) שהקילו בסתם לגייר בני זוג בלא דרישה שיהיו דתיים, אבל אין נסיבות שמוכיחות שהיו חילוניים מעבר לעובדה שבן זוגם היהודי חי עם נוכרית. אולם מכך שהרבנים המחמירים טענו נגד המקילים, שהם מתירים לגייר גרים שאינם מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, עולה שאכן הקילו בזה. ומהם: הרב מועטי 'צוף דבש' יו"ד נו; הרב משה פארדו; הרב טבק 'תשורת שי' תניינא ג; הרב יצחק מפוניבז' 'זכר יצחק' עז, ב; הרב יודלביץ 'בית אב' ח"ז אה"ע ב; וכן נראה מאגרות הריי"צ ח"ט, ג'רסח; הרב גוטמן 'ארץ הצבי' עמ' תעד. כדעת המקילים נהגה גם הרבנות הראשית לישראל במשך שנים רבות.

ויש נוקטים דעת ביניים (שיטה ג'), לפיה אין לגייר מי שצפוי לקיים מצוות כיהודים חילוניים בעלי 'זהות יהודית' בלבד, אלא רק מי שצפוי לקיים מצוות ברמה גבוהה יותר, כבעלי אורח חיים מסורתי, שמשתדלים לאכול כשר, להדליק נרות שבת ולעשות קידוש, ואף משתדלים ללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים. כך משמע מדברי הרב חיים עוזר גרודזנסקי בשו"ת אחיעזר ח"ג כו; כח; שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר יו"ד רלד; רד"צ הופמן בשו"ת מלמד להועיל בכמה תשובות; הרב איסר יהודה אונטרמן, ועוד. ראו ב'מסורת הגיור' פרק י' שיטה ג', שבה סוכמו כ-21 פוסקים שעומדים בשיטה זו או נוטים אליה.

תפריט