השאלה הגדולה בדורות האחרונים, האם בשעת הדחק אפשר לגייר בני זוג שמעוניינים להיות בעלי 'זהות יהודית', ולקיים מצוות כיהודים בעלי זהות יהודית שאינם מקיימים אורח חיים דתי (ראו להלן הלכה ו הגדרת 'זהות יהודית'). שאלה זו עלתה בעת החדשה, עם עליית ערכי החופש והחירות, שמצד אחד גרמו לחילון ולהתבוללות, ומאידך גרמו לחקיקה שמאפשרת נישואין אזרחיים של בני דתות שונות, ומאפשרת גם גיור. לפני כן לא הופיעו כמעט שאלות על גיור, שכן בכל הארצות שנשלטו על ידי נוצרים או מוסלמים היה אסור לגייר, ומי שגייר או התגייר היה צפוי לעונש חמור, ולעיתים אף הוצא להורג. לכן תחילת הופעת הדיון אודות גיור בני ובנות זוג נוכריים היה סביב שנת תר"י (1850), שאז הותר לראשונה לגייר ברוב ממלכות גרמניה. כעשרים וחמש שנה לאחר מכן הותר לגייר בכל מערב אירופה, וכן בגליציה, הונגריה ואלג'יריה. בתקופה זו החלה הגירה יהודית גדולה לארה"ב ולארצות חדשות נוספות, שבהן מִתחילה הונהג חופש דת, וממילא גם בהן עלתה שאלת הגיור. דור לאחר מכן השאלה הגיעה גם לצפון אפריקה ולמזרח אירופה.
הבעיה נבעה מכך שבדרך כלל היהודים שהתקשרו לבני זוג נוכריים כבר לא היו דתיים. רובם היו בני הדור השלישי לחילון, שכן בדור הראשון והשני רובם הגדול של העוזבים עדיין שמרו מסורת והשתדלו להתחתן עם בני עמם. בכל אופן, כמעט תמיד היהודים שהתחתנו עם נוכרים לא היו דתיים, כך שבפועל בני הזוג הנוכריים שביקשו להתגייר לא התכוונו לקיים אורח חיים דתי, אלא לכל היותר אורח חיים של יהודים בעלי 'זהות יהודית', כדרך שנהגו בני זוגם היהודיים (ראו מסורת הגיור יז, יח-כד). בכל ארץ שאליה הגיעו החילון וההתבוללות, נדרשו הרבנים לשאלה האם מותר ורצוי לגייר בני זוג נוכריים שמעוניינים להיות בעלי 'זהות יהודית' אבל מסתבר שלא יקיימו אורח חיים דתי? שאלה זו נגעה גם לגיור ילדיהם של יהודים ונוכריות שהוריהם רצו שיהיו בעלי 'זהות יהודית' אבל לא התכוונו לחנכם לקיום אורח חיים דתי. כפי שנלמד בהמשך, נחלקו הפוסקים בשאלה גדולה זו, אולם לפני שנציג את דעות המחמירים והמקילים, נבאר תחילה את מה שמוסכם.
מוסכם שהגיור כולל 'קבלת מצוות', ולכן אי אפשר לגייר אדם ששולל את האמונה וכופר בתוקף המצוות. לכן גם אם מתוך כבוד יהיה מוכן להשתתף בטקסים דתיים לסוגיהם, ומתוך הזדהות לאומית יהיה מוכן להילחם על הגנת העם והארץ, כיוון שהוא כופר בייעוד האלוקי של עם ישראל, ובערכן המקודש של המצוות, אינו יכול להיכנס לברית שבין ה' לעם ישראל, ואין אפשרות לגיירו.
כמו כן, מוסכם שלכתחילה הגיור צריך להיות על מנת לקיים את מצוות התורה כמקובל בציבור הדתי, ומי שאינו מעוניין בכך – אין מקבלים אותו, וכן נוהגים כלפי כל נוכרי רגיל שמעוניין להתגייר. אולם מאידך, מוסכם שאין חובה שהגר ידע בתחילת דרכו את כל המצוות, ולכן אין מודיעים לגר בתחילה את כל המצוות, מחשש שאם ידע את כל המצוות יירתע מהגיור. עוד מוסכם, שבדיעבד אם גיירו אדם שאינו מכיר את המצוות, ובכלל זה אינו מכיר גם את המצוות היסודיות ביותר כשבת ועבודה זרה – גיורו גיור.
השאלה שעליה נחלקו היא כיצד צריך לנהוג במצב של זוג מעורב, יהודי ונוכרייה או נוכרי ויהודייה, שאינם מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, אבל הם מאמינים בה' ומעוניינים להתחתן כדת משה וישראל ולקיים מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. האם בשעת הדחק, כדי להציל את הצד היהודי וזרעו מאובדן בגויים, אפשר לגייר את הצד הנוכרי. ובמידה ויש לאשה הנוכרית ילדים, האם ניתן לגייר את ילדיה.
