חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י"ב – דין מי ששכח להסב

האוכל כ'זית' מצה בלא הסבה, כיוון שלא קיים את המצווה כפי שתיקנוה חכמים, לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור ולאכול כ'זית' מצה בהסבה. וגם אם כבר ברך ברכת המזון, יחזור ליטול ידיו ויברך המוציא ויאכל כ'זית' מצה בהסבה. אבל לא יחזור ויברך "על אכילת מצה", מפני שלדעת ראבי"ה וראב"ן כבר יצא ידי מצוות מצה בכ'זית' שאכל בלא הסבה (שו"ע תעב, ז, מ"ב כב).

השוכח לאכול את ה'כורך' בהסבה, אינו צריך לחזור לאכלו בהסבה, מפני שיש אומרים שאין צריך לאכול אותו בהסבה מפני שיש בו מרור. ואף שלכתחילה אנו נוהגים להסב ב'כורך', מכל מקום כששכח, יכול לסמוך על הפוסקים שאין צריך להסב. ואם אכל את ה'אפיקומן' בלא הסבה, אם יכול בקלות לשוב ולאכול עוד כ'זית' מצה ל'אפיקומן' בהסבה – יחזור לאוכלו, ואם קשה לו, כיוון שמצוות אכילת אפיקומן מדברי חכמים, יכול לסמוך על ראבי"ה וראב"ן שסוברים שאין צריך להסב בזמן הזה.[7]

השותה אחת מארבע כוסות בלא הסבה, נחלקו הפוסקים בדינו. לדעת בעל ה'שולחן ערוך', לכתחילה יחזור לשתות את הכוס בהסבה. ולדעת הרמ"א, מתעוררת בעיה, שאם יחזור וישתה עוד כוס, יראה כמי שמוסיף על הכוסות, ותיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות ולא חמש. לפיכך, אם שתה את הכוס השנייה שלפני הסעודה בלא הסבה, יחזור וישתה אותה בהסבה, שבכוס השנייה אין הוא נראה כמוסיף על הכוסות, שהרי אפשר לשתות בסעודה עוד כוסות יין. אבל אם טעה ושתה בלא הסבה את הכוס הראשונה או השלישית או הרביעית, לא יחזור וישתה כוס נוספת, כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. ויסמוך בזה על הראבי"ה והראב"ן שסוברים שבזמן הזה, אין צריך להסב בליל הסדר (שו"ע תעב, ז; מ"ב כא). וכל מה שהורו לחזור ולשתות בהסבה, ל'שולחן ערוך' בארבע הכוסות, ולרמ"א בכוס השנייה, הוא לכתחילה, אבל מי שקשה לו לחזור ולשתות עוד כוס יין בהסבה, בכל הכוסות יכול לסמוך על מה ששתה בלא הסבה.[8]

נשים לכתחילה יאכלו את המצה וישתו את ארבע הכוסות בהסבה, אבל אם שכחו – אינן צריכות לחזור. ונשים נכבדות ששכחו לאכול מצה בהסבה, טוב שיחזרו ויאכלו את המצה בהסבה.[9]


[7]. הכלל, שבספק הנוגע לקיום מצווה מהתורה צריך להחמיר, ולעומת זאת בספק במצווה דרבנן מקילים. אכילת הכ'זית' מצה מדאורייתא, ואמנם ההסבה מדברי חכמים, אלא כיוון שהיא הדרך שתקנו חכמים לקיים את מצוות התורה, יש להחמיר, ואם אכל בלא הסבה יחזור ויאכל בהסבה. אכילת 'כורך' ו'אפיקומן' מדברי חכמים. ולכן מעצם הספק, שלראבי"ה וראב"ן אין צריך להסב בזמן הזה, אם אכלם בלא הסבה לכאורה אין צריך לחזור לאוכלם. אלא שלדעת רובם המכריע של הפוסקים צריך להסב, וכך הלכה, ועוד שלפעמים גם במצווה דרבנן אם קל לקיימה שוב, מהיות טוב חוזרים לקיימה.

אלא שלעניין 'כורך', אף שלהלכה צריך להסב, כדעת המנהיג ורוב הראשונים (שו"ע תעה, א), כיוון שיש סוברים שאין צריך להסב בו מפני המרור שבו (רוקח ושיבולי הלקט), ויש מסתפקים בזה (הר"ר יחיאל כמובא בטור), במקרה שלא הסב, אין צריך לחזור (פר"ח, שועה"ר, כה"ח תעה, לו).                ←

לעניין 'אפיקומן', כתב בשו"ע תעז, א, שצריך לאוכלו בהסבה. אולם כתב פר"ח שמשמע מהירושלמי ורמב"ם שלא צריך הסבה ב'אפיקומן', ועפ"י זה כתב במ"ב תעז, ד, שאם שכח ואכלו בלא הסבה וקשה לו לחזור לאכול עוד כ'זית', אין צריך לחזור לאוכלו. וכ"כ בכה"ח תעב, מה; תעז, ז. ולדעת ח"א קל, יג, גם כשיכול לאכול עוד כ'זית' מצה אין לחזור לאוכלו, שאסור לאכול פעמיים אפיקומן. והביאו מ"ב תעב, כב. ולכאורה המ"ב סותר עצמו. ואולי צריך לומר שאם מיד נזכר ימשיך לאכול עוד כ'זית' בהסבה, אבל אם כבר סיים את אכילתו ונטל מים אחרונים, לא יחזור לאכול, שבזה הוא אוכל 'אפיקומן' פעמיים. וכ"כ בהלח"ב כב, ה.

[8]. בגמ' פסחים קח, א, מבואר שיש ספק באיזה כוסות צריך להסב, אם בשתים הראשונות או בשתים האחרונות, והמסקנה למעשה שיסב בכל הכוסות. יש מהראשונים שהקשו, הרי שתיית ארבע כוסות מדברי חכמים, ולכאורה היה צריך להקל בספק ולא לחייב הסבה בכל ד' הכוסות. תרצו מהר"ם חלאוה, רשב"ץ ועוד, שהואיל ואין בזה קושי, מוטב לשתותם בהסבה, ומשמע לדעתם, שאם כבר שתה בלא הסבה ספיקא דרבנן לקולא ואין צריך לחזור ולשתות. מנגד דעת רא"ש שאם שתה בלא הסבה לא יצא וצריך לחזור, ולפי דעתו כנראה הכריעו חכמים שצריך לשתות את כל ד' הכוסות בהסבה ואין כאן יותר ספק, וכן דעת שו"ע תעב, ז. אלא שלמעשה, כיוון שדעת ראבי"ה וראב"ן שכיום אין צריך כלל להסב, מצטרף כאן עוד ספק, ולכן על פי כללי ההלכה, ספיקא דרבנן לקולא. וכ"כ בברכ"י תעב, ח; וכה"ח מו. אמנם בחזו"ע סי' יג כתב כדברי השו"ע, ורק למי שקשה לחזור ולשתות הקל. לסיכום: לכתחילה יוצאי אשכנז נוהגים כרמ"א וחוזרים רק בכוס שנייה, ויוצאי ספרד נוהגים כשו"ע וחוזרים לשתות את כל הכוסות בהסבה, והרוצה להקל, כיוון שהוא ספק דרבנן ואולי אף ספק ספיקא – רשאי.

[9]. בגמ' פסחים קח, א, אשה אצל בעלה לא צריכה הסבה, אבל אם היא אשה חשובה צריכה הסבה. וכ"כ בשו"ע תעב, ד. (הסברה, שאם הישיבה דרך חירות בהסבה אינה מבטאת תחושת חירות פנימית, אין בה תועלת. וכמו שתלמיד אצל רבו אינו מסב בלא רשות). ויש דעות מהו גדר אשה חשובה, שאינה כפופה לבעלה או שהיא עשירה או מיוחסת או שאין בעלה מקפיד עליה. וכתב רמ"א שכל הנשים שלנו נקראות חשובות אלא שהנשים נהגו להקל ולא להסב על פי דעת ראבי"ה הסובר שכיום לא צריך להסב. למעשה ראוי שכל הנשים מכל העדות ישתדלו להסב, כפי שכתב כנה"ג, וכה"ח כח. וכן נוהגות נשים רבות מיוצאי אשכנז. אלא שאם לא הסבו אינן צריכות לחזור לאכול ולשתות, שדין הסבה דרבנן ויש סוברים שהן פטורות או מפני שאינן חשובות או כי נהגו כראבי"ה. מ"מ נראה שבאכילת כ'זית' מצה שחיובו מהתורה, ראוי לנשים הרואות עצמן נכבדות להחמיר ולא לסמוך על שיטת ראבי"ה.

ט"ז - ליל הסדר

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן