כפי שלמדנו, שיעור כ'זית' הוא כשליש מצת מכונה, ובליל הסדר צריכים לאכול ארבעה או חמישה 'זיתים'. אחר ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' לכתחילה אוכלים שיעור שני 'זיתים', האחד לברכת 'המוציא' והשני לברכת 'אכילת מצה', וגם כדי לצאת ידי השיעור המחמיר ('חזון-איש') הסובר שכ'זית' הוא כפול מהשיעור המקובל. ול'כורך' אוכלים עוד כ'זית', ול'אפיקומן' צריך לאכול עוד כ'זית', ויש מהדרים לאכול שני 'זיתים', אחד זכר לקרבן הפסח ואחד זכר למצה שהיתה נאכלת עימו. נמצא שיש לאכול בפסח ארבעה 'זיתים' (מצה ושליש), ויש מהדרים לאכול חמישה 'זיתים' (כמצה ושני שליש).
המתקשה לאכול את כל השיעורים הללו, באכילת מצת מצווה שאוכלים בתחילה ישתדל לאכול שני שליש מצה, כדי לקיים את המצווה לפי שיטות כל הפוסקים, אבל אח"כ יכול להסתפק בחמישית מצה לאכילת ה'כורך', וחמישית מצה לאכילת ה'אפיקומן'. ואם גם זה קשה לו, יוכל להקל לאכול לשם מצוות מצה כשיעור שליש מצה, שהוא כ'זית' על פי השיעור המקובל, ויברך עליו. נמצא שבכל ליל הסדר יאכל שליש מצה ועוד שתי חמישיות.[25]
מי שקשה לו ללעוס את המצה, כגון שנשרו שיניו, יכול לפורר את המצה ולאוכלה פירורים (באו"ה תסא, ד). ואם גם באופן זה לא יוכל לאכול, אפשר להשרותה במים ולאוכלה. אבל אם בישלו את המצה, או ששרו אותה זמן רב עד שנימוחה, כיוון שנתבטל ממנה טעם המצה – אין יוצאים בה ידי מצווה (שו"ע תסא, ד; מ"ב יט-כ).[26]
[26]. אין להשרות את המצה ביין או מרק או משקים אחרים שיש להם טעם, מפני שיש סוברים שהם מפיגים את טעם המצה. ויש אומרים שגם אין לטבול את המצה במשקים אלו. ואדם רגיל שאכל מצה שהושרתה במשקים – יאכל שוב כ'זית' מצה (מ"ב תסא, יח; שעה"צ לב; כה"ח מז-מח). אבל חולה או זקן שאינו יכול לאכול את המצה, וגם אם ישרוה במים לא יוכל לאוכלה, אם הדבר יועיל לו, יוכל להשרותה במשקים ולברך עליה ולאוכלה (מקראי קודש לרב הררי פ"ז מ', הערה קג).