ח – הדלקה בשעת הדחק לפני השקיעה ומאוחר בלילה

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/05-13-08/

מי שלא הספיק להדליק נרות חנוכה עד סביבות השעה תשע, ידליק כל הלילה עד עמוד השחר, ויברך על ההדלקה רק אם יש סבירות גבוהה שיעבור אדם ברחוב ויראה את נרותיו, או שיש בביתו אדם נוסף, כגון אשתו או אחד מבני ביתו, שיראה את נרותיו. אבל אם כל בני ביתו הלכו לישון, ויצטערו אם יעירם, וגם ברחוב סביר שלא יהיה אדם שיראה את נרותיו, ידליק בלא ברכה.13

מי שלא הדליק נרות כל הלילה, הפסיד את המצווה של אותו יום, אבל למחרת ידליק נרות כמו שאר בני אדם (רמ"א תרעב, ב).

אף שלמדנו שבערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, ביום רגיל אין להדליק את הנרות לפני השקיעה. ורק בלית ברירה אפשר להדליק נרות אחר פלג המנחה. כגון מי שמוכרח לצאת מביתו לפני השקיעה, ויחזור לביתו מאוחר מאוד בלילה, בזמן שכבר לא יהיה אדם שיראה את נרותיו. וגם אין מי שיכול להדליק נרות בביתו בשליחותו. כיוון שאין לו ברירה אחרת, ידליק את הנרות מפלג המנחה, היינו ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, ואף יברך על הדלקתו, כדעת רוב הפוסקים. ואם יצטרך לצאת מביתו עוד לפני כן, יוכל בשעת הדחק להקדים את הדלקת הנרות עד כשעה לפני השקיעה אבל ידליק בלי ברכה.14


  1. שבת כא, ב, זמנה "עד שתכלה רגל מן השוק". ופירשו הראשונים שהוא כחצי שעה אחר זמן ההדלקה. ונחלקו אם אפשר להדליק אח"כ. לרמב"ם (ד, ה) אח"כ אין יותר מצווה להדליק (וכ"כ בה"ג ועוד). וי"א שזה הזמן לכתחילה, אבל בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה אלא שאין בו פרסום הנס כל כך (רשב"א, רי"ו ועוד). וי"א שזו מחלוקת בין שני ההסברים שם בגמרא, וכיוון שהמצווה מדברי חכמים הלכה כמיקל, ואפשר בדיעבד להדליק כל הלילה (ראבי"ה בשם ר"ת וכך נראה מהרא"ש). וכך פסק בשו"ע תרעב, ב. וגם לפי הסברה שרק עד שתכלה רגל מהשוק אפשר להדליק נרות, דעת הרבה ראשונים, שבזמננו שמדליקים בבית, הנס מתפרסם באותה מידה כל הלילה, ולכן אפשר להדליק אחר שכלתה רגל מהשוק, וכ"כ תוס', רשב"א, ר"ן, רא"ש, תרומה ועוד רבים. וכ"כ הרמ"א תרעב, ב, אלא שבכל זאת כתב שעדיף להקדים להדליק בזמן שקבעו חכמים. אולם בשעת הצורך, אפשר לאחר כדעת רוב רובם של הפוסקים, וכפי שכתבתי בהלכה הקודמת והערה 12. ועי' בתורת המועדים ד, ז, שמותר לדחות לצורך קיום שיעור קבוע.

    משמע משו"ע שהמאחר מדליק בברכה כל הלילה, ולכאורה היה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם ולא לברך. אלא שיש כאן כמה ספקות: א) אולי הלכה כתירוץ השני בגמ' ומלכתחילה מותר להדליק כל הלילה. ב) אולי גם לתירוץ הראשון בדיעבד אפשר לברך כל הלילה. ג) גם אם לא נקבל זאת, אולי כשמדליקים בפנים, כל הלילה כשר להדליק בברכה. ועוד, שכך נהגו, לברך אחר הזמן. ואכן לדעת פר"ח, חמד משה ועוד, בדיעבד, אפילו אם אין אדם שיראה את נרותיו ידליק בברכה, כי לדעתם העיקר להלכה, שבדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, וכמו שמוסכם על הכל שאדם שגר במקום מבודד יכול להדליק בתחילת הלילה בברכה כי הוא זמן שתקנו חכמים, כך גם מאוחר בלילה. וכ"כ באג"מ או"ח ח"ד קה, ז (וגם בשעה"צ יז כתב שאין למחות בידם). אולם למעשה דעת הרבה אחרונים שאחר שתכלה רגל מהשוק אפשר לברך רק אם בפועל יהיה פרסום נס לאחרים. וכ"כ מ"א תרעב, ו, ומ"ב יא. ומלשון "בני בית" משמע שצריך שיהיו שם עוד שניים, וכ"כ בבא"ח וישב ז. ובערוה"ש ז' כתב שאפילו אם יש אחד, ואפילו הוא תינוק עם קצת דעת, יכול לברך. וכך כתבתי למעלה, שזו דעה ממוצעת.

    ועוד סברה חזקה הובאה בריטב"א הנדפס מחדש, שהולכים בכל מקום אחר מנהגו. וא"כ אצלנו שיש תאורת חשמל הזמן התאחר. ואפשר לבאר זאת בשני אופנים: אפשרות א: מתחשבים רק בקבוצת האנשים האחרונה שחוזרת מעבודתה, שאז הוא זמן "שתכלה רגל מן השוק", וכך משמע קצת משלטי גיבורים. וכיום זמן זה בערך בשעה תשע. אפשרות ב: הכל תלוי בפרסום הנס, ולכן אם בפועל עדיין מתהלכים אנשים ברחוב, אפילו מאוחר בלילה, עדיין לא כלתה רגל מהשוק, ועדיין אפשר להדליק נרות בברכה. וכמדומה שכך דעת מהרש"ל (תשובה פ"ה) שכתב שעד חצות הלילה עדיין יש פרסום הנס, וכ"כ בשפת אמת. ועי' בהלח"ב ו, 12. אבל למעשה כתבתי (סוף הלכה ז) שבשעת הצורך אפשר לדחות את הדלקת הנרות עד השעה תשע ולא יותר, מפני שאז הוא הזמן שהמאחרים לשוב חוזרים מהעבודה, וזה יותר קרוב למה שתקנו חכמים "עד שתכלה רגל מן השוק" (ועי' פס"ת תרעב, ד). ועוד, שעד אותה שעה אנשים רגילים לדחות את ארוחת הערב, ואין כ"כ חשש שישכחו להדליק נרות. ועוד, שלצורך עבודה ופרנסה, שיש בה צורך גדול, נכון לדחות, אבל לא לשאר דברים. ונלענ"ד שכיוון שעד אז עוד חוזרים מהעבודה, אפשר להדליק נרות בברכה גם כשלא יהיה מי שיראה נרותיו. והרוצה לדחות בשעת הצורך את הדלקת הנרות יותר מאוחר עד לזמן שעוד מסתובבים אנשים ברחוב שליד ביתו, יש לו על מה לסמוך, אבל לענ"ד אין לעשות כן אלא בשעת הדחק. (ע"ע ימי הלל והודאה פרק יב, ותורת המועדים ד, ד).

  2. דעת הרמב"ם שאין להדליק נרות לפני השקיעה. ולאורחות חיים, בשעת הדחק מדליקים מפלג המנחה, ודעה זו הובאה בשו"ע תרעב, א. ולרוב האחרונים אפשר אף לברך, וכ"כ במ"ב ג. אמנם י"א שאין לברך, וכ"כ בתורת המועדים ד, ב. ובמקראי קודש הררי ד, ד-ה, כתב בשם הרב אליהו לברך. ועי' בימי הלל והודאה יב, א, 3.

    בחישוב פלג המנחה נחלקו הפוסקים, יש מחשבים את היום עד השקיעה (הגר"א), ויש עד צאת הכוכבים (תה"ד), כמובא במ"ב רלג, ד. וכאן כתב במ"ב תרעב, ג, שמחשבים מצאת הכוכבים (ועי' פנה"ל תפילה כד, 9, כה, 3, ועי' אג"מ או"ח ד, סו"ס סב, ששני חצאי היום אינם שווים). וכיוון שבחנוכה משך שעה זמנית כ-51 דקות, ופלג המנחה כ-63 דקות, כתבתי שיכול להדליק בשעת הדחק 40 דקות לפני השקיעה. ואם חייב לצאת לפני כן, ידליק 63 דקות לפני השקיעה, לפי הדעה שמחשבים פלג המנחה מהשקיעה, אבל בזה שהוא ספק משני צדדים (שאולי הלכה כרמב"ם, ואולי כתה"ד) – לא יברך. (עי' לעיל הערה 8, שלפי ר"ת אם נחשב פלג המנחה מצאה"כ הוא כ-3 דקות לפני השקיעה הנראית, ואם נחשב מהשקיעה לשיטתו, הוא כ-16 דקות לפני השקיעה הנראית, ואין חוששים לדעתו).

פורסם בקטגוריה יג - דיני המקום והזמן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן