ט – שוכר בית

פורסם בקטגוריה י - מהלכות מזוזה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/07-10-09/

לאחר שלמדנו שחובת המזוזה מוטלת דווקא על בעל הבית, שנאמר: "מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ועל כן אורח פטור ממצוות המזוזה, יש מקום לברר מה דינו של שוכר בית.

באופן כללי שוכר הבית נחשב במשך כל זמן השכירות כבעל הבית, ולכן הוא חייב לקבוע מזוזות בפתח ביתו וחדריו. ואמנם ישנה מחלוקת אם החיוב על השוכר הוא מן התורה או רק מדברי חכמים, אבל לכולם ברור שהשוכר בית חייב במזוזה.

אלא שיש הבדל בזה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בחוץ לארץ הדבר תלוי במשך זמן השכירות, כי ברור שאדם ששוכר בית לתקופה קצרה מאוד, לא יכול להיחשב כבעל הבית, אלא כמין אורח השוכר את הבית, אבל אם הוא שוכר את הבית ליותר משלושים יום, הבית קרוי על שמו, והוא חייב לקבוע מזוזות בפתחיו.[1]

אבל בארץ ישראל, שישנה מצווה ליישב אותה ולהתגורר בבתיה, ההלכה שונה, וכל מי ששוכר דירה, אפילו ליום אחד בלבד, חייב לקבוע בה מזוזה מיד. שני טעמים לדבר, האחד, שמקומו הטבעי של יהודי הוא בארץ ישראל, ולכן אפילו אדם השוכר בית ליום אחד נחשב במידה מסוימת כתושב קבע. והטעם העיקרי הוא, שאולי מתוך כך שנחייב אותו לקנות מזוזות ולקובען בביתו, יתקשר השוכר לביתו ולארצו, ויחליט להשתקע בארץ לצמיתות (שו"ע יו"ד רפו, כב).


[1]. אם שכר מראש ליותר משלושים יום, רשאי לקבוע את המזוזה מיד בתחילת שכירותו בברכה. ויש אומרים שהואיל והוא מתכוון לשכור ליותר משלושים יום, מיד עם כניסתו הוא חייב לקבוע מזוזה, וכך דעת נמוק"י וכ"כ הגאון מליסא בדה"ח וערוה"ש רפו, מט.

ואם הוא שוכר לפחות משלושים יום ורוצה לקבוע מזוזה, כתב בפתחי תשובה רפו, יז, בשם א"א, שאם ירצה, רשאי לקבוע מזוזה ולברך עליה. וכך דעת הח"א ועוד. לעומת זאת דעת כמה אחרונים, שאינו רשאי לברך (חקרי לב קכח, קרן אורה). ומספק אין לברך. ועיין בשכל טוב רפו, רעג; רפו, רפד-רפו.

פורסם בקטגוריה י - מהלכות מזוזה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן