ד – משמעות המצווה

התפילין הן אות לישראל. ויש בהן ביטוי כפול: מצד אחד הן מבטאות את היותנו עבדים המשועבדים לרבונו של עולם, ואנו מצהירים על העבדות שלנו בהנחת התפילין על גופנו, כמו העבדים שהיו נושאים על גופם את סמלו של אדונם. מצד שני, הן גם הכתר המפואר של ישראל, שכן הן מבטאות את היכולת המיוחדת של ישראל להתקשר אל ה' ולגלות את שמו בעולם. התפילין מבטאות את הקשר שבין ישראל לה' יותר משאר המצוות, מפני שבתפילין אנו קושרים את דברי התורה המקודשים לגופינו ממש, ובזה אנו נעשים דבוקים לה' ותורתו לגמרי. הרי שהעבדות לה' היא החירות הגמורה מכבלי העולם הזה, שעל ידה אנו זוכים להתקדש ולהתעטר בכתר מלכותו ולגלות את שמו בעולם.

התפילין חושפות את הנשמה שבקרבנו, ויש בכך צורך גדול, מפני שבעקבות טרדות העולם הזה ופיתוייו האדם עלול לשקוע בכל מיני תאוות ורצונות קטנוניים, ועל ידי קשירת התפילין, שבהן יסודות האמונה והתורה, אנו חוזרים ומתקשרים אל האמונה ולרעיונות הנצח שבתורה האלוקית. זהו שאמרו חכמים (מנחות מד, א): "כל המניח תפילין – מאריך ימים, שנאמר (ישעיהו לח, טז): ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ".

קשירת התפילין על היד והראש רומזת לקשר המוחלט שבין עם ישראל לה' ולתורתו. לעמים רבים יש רעיונות רוחניים, אך אין שום עם בעולם, שהרעיונות הרוחניים שלו החזיקו מעמד במשך תקופה ארוכה כל כך כפי שהתורה נשתמרה בעם ישראל. החולשה שהיתה בשאר העמים נבעה משתי סיבות: הראשונה, הרעיונות של עמים אחרים אינם אלוקיים, מפני שרק בישראל בחר ה' מכל העמים, ורק לישראל נתן את תורתו. הסיבה השנייה שכמובן נובעת מהראשונה – הקשר של אותן האומות לרעיונות שלהן לא היה מספיק חזק ועמוק, ולכן במשך הזמן התנתק. לא היה עם בעולם שקמו מתוכו כל כך הרבה אנשים שהיו מוכנים למסור את נפשם על אמונתם כמו בישראל. אין עם בעולם שהעניין האלוקי תופש את לבם ומוחם של רבים כל כך מבניו.

את כל זה מבטאת מצוות קשירת התפילין. הנה לוקחים ארבע פרשיות, שבהן באים לידי ביטוי יסודות האמונה באחדות הבורא ובכוחו הבלתי מוגבל, ומכניסים אותן לתוך בתי התפילין העשויים מעור בהמה, ואף הפרשיות כתובות על קלף מעור בהמה, לרמוז שהרעיונות העליונים חודרים ונוקבים עד החומריות הגסה. וקושרים את התפילין, פשוטו כמשמעו, על היד ועל הראש. ובכך אנו קושרים את שני הכוחות העיקריים שבאדם, הרגש והשכל, לקדושה. תפילין של יד כנגד הלב המסמל את הרגש, ותפילין של ראש כנגד השכל השייך לראש ולמוח.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן