כיוון שעל ידי הסעודות מקיימים את מצוות השמחה במועד, מותר לעשות בחול המועד כל מלאכה לצורך הכנת מאכלים לימי החג, ובכלל זה גם מלאכת אומן וגם מלאכה שטרחתה מרובה. ואף שגם ביום טוב מותר לעשות מלאכות לצורך הכנת המאכלים, הבדל משמעותי ישנו ביניהם: ביום טוב הותרו רק מלאכות שאדם רגיל לעשות בביתו, כבישול ואפיה, ואילו בחול המועד הותרו כל המלאכות הנצרכות להכנת המאכלים, ובכללן מלאכות הנעשות בשדות ובמפעלים. ושלא כמו יום טוב שמותר לעשות בו מלאכה רק לצורך אכילת אותו היום, בחול המועד מותר להכין מאכלים גם לצורך שאר ימי החג, ואפילו לצורך השבת שלאחר החג אם היא צמודה ליום טוב האחרון (שו"ע תקלג, א).
לפיכך, מותר בחול המועד לקטוף פירות וירקות, לאורזם ולהסיעם במשאיות לחנויות ולשווקים. וכן מותר לשלם לפועלים שכר עבור עבודתם, ולרשום קבלות וכל מה שנצרך כדי לעמוד בדרישות החוק. וכן מותר להיעזר במכונות חדישות לצורך הקטיף והאריזה, שגם מלאכת אומן מותרת לצורך הכנת המאכלים (מ"ב תקל, א). וכן מותר לשחוט עופות ובהמות, להכשירם ולהסיעם לחנויות לצורכי החג.
גם מלאכות שהיה אפשר לעשות לפני החג מותר לעשות בחול המועד לצורך הכנת מאכלים, מפני שחכמים לא רצו להגביל את הכנת המאכלים בשום דרך, כדי שלא לפגום בשמחת המועד (שו"ע תקלג, א). אמנם מלכתחילה, כאשר ניתן, עדיף להכין את צורכי המזון בשדות ובמפעלים לפני החג, כדי שימי המועד ישארו פנויים לשמחת החג.
כאשר עושים מלאכות כדי למכור דברי מאכל לרבים, אם יש חשש שהרואים יחשבו שהעבודה נעשית לצורך שלאחר החג, יש לעשותה בצנעה, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור מלאכה בחול המועד. אבל כאשר ברור שהעבודה נעשית לצורכי החג, אין צורך לעשותה בצנעה. לפיכך, עובדי מאפיות, ובכללם הפקידים העוסקים במכירה, רשאים לעבוד בפרהסיא, שהכל יודעים שהם מכינים מאפים טריים לצורך החג. אבל העובדים במפעלים של שימורים וממתקים, גם כאשר הם מכינים מאכלים לצורכי החג, צריכים לעבוד בצנעה, מפני שלא ברור לרואים שהם עובדים בשביל המועד (שו"ע תקלג, ה; תקלז, טו; לבוש שם; שש"כ סו, יג).
אסור לעשות מלאכה בחול המועד עבור ימי החול שלאחר החג. אמנם אין צורך לדייק להכין כפי השיעור שיספיק לצורך מאכלי החג בצמצום, אלא מכינים מאכלים לצורך כל ימי החג בהרווחה, ואם יישארו לאחר החג – ייהנה מהם. ובתנאי שלא יערים לעשות את עצמו כמכין לצורך ימי החג כאשר הוא באמת מתכוון להכין מאכלים לימים שלאחר החג (שו"ע תקלג, א).
חקלאי שמגדל בשדותיו פירות, ירקות ותבואה, אף שהוא יכול לקנותם בחנות, מותר לו לטרוח וללכת לשדהו ולקוטפם לעצמו (שו"ע תקלז, טו).
