על כן נהגו ישראל, להתענות בכל שנה בי”ג באדר, זכר לאותה תענית. ועדיין יש שונאים שרוצים להשמידנו, ועדיין אנו זקוקים לתענית ותשובה כל שנה מחדש.[11]
ככלל, דין תענית אסתר קל מדין שאר הצומות הקלים, מפני שהצומות הקלים נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית אסתר נקבעה על פי מנהגם של ישראל. אלא שלמעשה כמעט שאין הבדל בדיניהם (בהערה מבוארים ההבדלים שבין הצומות).[12]
דיני התפילות והקריאה בתורה בתענית אסתר בשחרית ובמנחה כדין הצומות הקלים, אולם כיוון שהוא ערב פורים, אין נופלים אפיים במנחה (מ”ב קלא, לג). למנהג אשכנזים שרגילים לומר ‘אבינו-מלכנו’ בשחרית ומנחה של תענית, אין אומרים ‘אבינו-מלכנו’ במנחה. וכאשר י”ג באדר חל בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי, ואזי התענית אינה בערב פורים, וממילא מתפללים מנחה כבכל הצומות.
[12]. כיוון שיסוד תענית אסתר ממנהג, במצב של ספק נוטים יותר לקולא. לפיכך יולדת כל עשרים וארבעה חודש פטורה מהצום, ואף שלגבי הצומות הקלים, נחלקו בזה הפוסקים, ורובם מחמירים, כמבואר לעיל ז, ח, בתענית אסתר יש מקום להקל.
חתן וכלה בשבעת ימי המשתה ובעלי הברית, חייבים בצומות הקלים ופטורים מתענית אסתר, וכ”כ בשעה”צ תרפו, טז, וכה”ח תרפו, טז וכח, ויחו”ד ב, עח. (ולגר”א פטורים אף בצומות הקלים). ולרמ”א תרפו, ב, בעלי הברית צריכים לצום. וכן נוהגים רבים, אבל לחתן וכלה מקילים, עי’ מקראי קודש הררי ג, ז, ופס”ת תרפו, ד.
כתב הרמ”א תרפו, ב, שכואבי עיניים שמצטערים הרבה לא יתענו, וישלימו את הצום ביום אחר. וכוונתו עפ”י רוב האחרונים, שאף שאינם נחשבים חולים, כיוון שהם מצטערים, מותר להם להשלים את הצום ביום אחר. מה שאין כן בשאר הצומות הקלים, שמצטערים חייבים. למעשה, קשה להבחין בין מצטער לחולה. כיוצא בזה כתב במקראי קודש הררי ג, הערה כה, בשם הרב ישראלי והרב אליהו, שהקילו לכואבי עיניים שלא יצומו ולא ישלימו כדין חולה. לעניין רחצה בחמים ונגינה, אף שנכון להחמיר בצומות הקלים, משום אבל החורבן, כמבואר לעיל ז, ב, 3, בתענית אסתר אין מקום להחמיר.