א – חינוך הילדים

זמן חיוב כל המצוות שבתורה מתחיל בעת שהילד מגיע לגיל מצוות, אבל לפני כן הוא עדיין קטן והתורה לא חייבתו במצוות. אמנם עוד לפני שהילדים יגיעו לגיל מצוות, מצווה מהתורה ללמדם תורה, שנאמר (דברים יא, יט): “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם”. וכיוון שהמגמה הראשונה של הלימוד – לשמור ולעשות את כל דברי התורה, שנאמר (שם ה, א): “וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם”, אמרו חכמים, שיחד עם המצווה ללמד את הילדים תורה, חובה לחנכם לקיום המצוות. כלומר, בכלל מצוות לימוד התורה להתרגל לקיים את מצוותיה, כל מצווה משעה שיוכל הילד להבין את כללי המצווה ולקיימה כהלכתה (סוכה מב, א). נמצא שמצווה מהתורה ללמד את הקטנים תורה ולהרגילם לשמירת המצוות, אולם חובת הקיום בפועל של כל מצווה ומצווה היא מדברי חכמים. בכל אופן למדנו, שהיסוד החשוב ביותר בחינוך הישראלי הוא ללמד את הילדים תורה (שו”ע הרב ת”ת א, א). יחד עם זאת, אמרו חכמים שמצווה ללמד את הילדים מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו (קידושין ל, ב; שו”ע או”ח שו, ו).

לכתחילה המצווה על ההורים ללמד את ילדיהם תורה. שלא כמו בתרבויות אחרות שהחכמה שייכת לחוג סגור של אינטלקטואלים, בישראל התורה שייכת לכל, שנאמר (דברים לג, ד): “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב”, כל צאצאי יעקב אבינו שייכים לתורה, וכל ההורים צריכים לדעת תורה כדי ללמדה את ילדיהם. וזאת משום שהתורה אינה חכמה ערטילאית שמנותקת מן המציאות, אלא תורת חיים, המכוונת ומיישרת את דרכו של האדם בכל רבדי חייו. לכן היא נקראת ‘תורה’ מלשון הוראה. לפיכך, ההורים שהעניקו לילדיהם את החיים במובן הגשמי, שהם הולידוהו ונתנו לו מזון, לבוש ואהבה, הם גם צריכים להעניק לו את המשמעות הרוחנית והמוסרית של החיים, וימסרו לו את התורה האלוקית, שהיא המתנה הטובה שנתן הקב”ה לישראל.

בפועל, מפאת טרדות הפרנסה, ההורים מקיימים חלק נכבד מהמצווה בעזרת המורים והמחנכים במסגרות בתי הספר ותלמודי התורה. ואע”פ כן, המצווה לחנך את הילדים נותרה כחובה על ההורים, ואילו המורים הם רק שליחים של ההורים ואינם מחליפים אותם באחריות למצוות החינוך. לפיכך, על ההורים מוטלת המצווה והחובה להקנות לילדיהם את כוחות הנפש והרצון ללמוד תורה, לשלוח אותם לבית הספר בשמחה, לעודד אותם ללמוד, לעקוב אחר התקדמותם ולעמוד בקשר עם המורים, וללמוד עם הילדים כפי יכולתם.

בנוסף לכך, יסוד החינוך בדוגמא אישית. כלומר, מצוות החינוך מחייבת את ההורים לשמש דוגמא חיובית לילדיהם, מפני שכאשר הילדים רואים שהוריהם דבקים בתורה ובמצוות בשמחה, הם רוצים ללכת בדרכם. כדי להעצים זאת, מצווה על ההורים לשוחח עם ילדיהם על האמונה והערכים שמנחים את חייהם, לשתף אותם בניסיונם ובבחירות שעמדו לפניהם, ולנטוע בהם אמונה בה’ ובייעוד המיוחד להם, כדי שכאשר יגדלו יוכלו לבחור את הדרך המתאימה להם למיצוי כישרונם ולתיקון העולם.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן