ד – תקנת יהושע בן גמלא לייסוד בתי ספר

אחת התקנות החשובות שניתקנו בישראל היא תקנתו של יהושע בן גמלא, שעל ידה נתבסס החינוך הציבורי בישראל. כדי לבאר את תקנתו יש לחזור ולסכם, שהתורה ציוותה אותנו שלושה ציוויים בקשר ללימוד התורה (לעיל א, ב): א) מצווה על ההורים ללמד את ילדיהם תורה, או למצוא מורה שילמדם.
ב) מצווה על הילדים ללמוד בעצמם תורה. ג) מצווה על תלמידי החכמים ללמד תורה לתלמידים.

כמו בכל המצוות, התורה שבכתב הציבה לפנינו את המצוות באופן עקרוני, ועוד הוסיפה וצוותה לחכמי ישראל, שיקבעו תקנות וסייגים, כדי לסלול את הדרך הטובה להגשמת המצוות. וכן בעניין תלמוד תורה, העיקרון היוצא משלוש המצוות הוא, שכל ישראל צריכים לדעת את התורה, ושההורים והרבנים מצווים לפעול למען זה. אלא שעקרונות אלו זקוקים למסגרות שעל ידם יוכלו להגשים את האידיאל הגדול הזה. זכה יהושע בן גמלא, שחי בתקופת בית המקדש השני, לקבוע את מסגרות הלימוד, ותיקן וייסד את מערכת החינוך הראשונה בעולם.

וכך מסופר בתלמוד (ב”ב כא, א): “זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה… התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים… ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד. התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן שש-עשרה כבן שבע-עשרה, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע”.

אחת המשמעויות המרכזיות של התקנה היא, שהאחריות לדאוג ללימודם של הילדים שהוריהם אינם מסוגלים לשלם עבור לימודם – מוטלת על כלל הציבור. בין אלו שיש להם ילדים ובין אלו שאין להם ילדים, על כולם לדאוג שכל ילדי המשפחות העניות שאין ביכולתם לשלם שכר לימודים – יגיעו לבית הספר וילמדו תורה. לשם כך היו גובים מיסים מכל חברי הקהילה, כל אחד לפי עושרו, וממיסי הקהילה היו מממנים את צרכי הציבור ובכללם גם את לימודי הילדים העניים.

וכל כך חשוב עניין זה של ייסוד בתי ספר, עד שאמרו חכמים, שכל עיר שאין בה סידור לימודים לילדים, צריכים בני שאר הקהילות להחרים אותה עד אשר יתקינו בה בית ספר. ואם עמדו בעיקשותם ולא הקימו בית ספר, ראוי להחריבה ולפזר את יושביה בקהילות אחרות, ובלבד שלא יהיה מקום בישראל שלא ילמדו בו את הילדים תורה (שבת קיט, ב; טור ב”י יו”ד רמה, ז).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן